ידוע כי עישון סיגריות מעלה את הסיכון לחלות בסרטן. אולם האם הפסקת עישון מסייעת לחולה? בספרות הרפואית טרם פורסם מחקר ברור העונה לשאלה האם הפסקת עישון בעת האבחון הראשוני של סרטן שלפוחית השתן פולשני שאינו חודר לשריר (NMIBC) יכולה להפחית את הסיכון להישנות הסרטן.
מחקר חדש ביקש לנתח את הקשר בין שינויים בהרגלי העישון של המטופלים לאחר קבלת האבחנה בסרטן לבין הישרדות ללא הישנות המחלה.
לאחר הסרה ניתוחית של גידול ראשוני של סרטן שלפוחית בקרב מעשנים, החולים סווגו לשתי קבוצת:
- "מעשנים לשעבר", כלומר אלה שהפסיקו לעשן באופן סופי
- "מעשנים פעילים", כלומר אלה שהמשיכו לעשן
סטטוס העישון הוערך מחדש כל שלושה חודשים במהלך השנה הראשונה וכל שישה חודשים לאחר מכן. החוקרים אספו מידע שכלל נתונים דמוגרפיים של המטופלים, סטטוס העישון, מאפייני הגידול, סוגי הטיפולים ונתוני המעקב. מתוך 194 מטופלים, 67 הפסיקו לעשן לאחר האבחנה (34.5%), ואילו 127 לא עשו זאת (65.5%). המאפיינים הקליניים והפתולוגיים התפלגו באופן הומוגני בין קבוצת המפסיקים והמעשנים.
במעקב חציוני של 38 חודשים, אצל 106 חולים (54.6%) היתה הישנות של הסרטן, מתוכם 33 (49.2%) הפסיקו לעשן ו-73 (60.3%) היו מעשנים פעילים.
שיעורי הישרדות ללא הישנות סרטן במשך שלוש שנות מעקב היו 42.3% בקרב המפסיקים לעשן ו-50.7% בקרב אלה שהמשיכו לעשן בהתאמה. לא נמצא קשר מובהק סטטיסטי בין הישנות, מאפיינים פתולוגיים של הגידול הראשוני והרגלי עישון של מטופלים לאחר האבחנה. התוצאות לא הושפעו סטטיסטית מכמות העישון (סיגריה ליום) ומשך העישון (שנים). בניתוח רב-משתני, הפסקת עישון הסיגריות בעת האבחנה לא הפחיתה משמעותית את הישנות הגידול.
החוקרים מסכמים כי יותר ממחצית המטופלים במחקר זה סבלו מהישנות של הסרטן במשך מעקב של שלוש שנים. בניתוח רב-משתני, הפסקת עישון לא הפחיתה משמעותית את הישנות הגידול.
עם זאת, שיעור ההישנות קטן מספרית ב-8.4% לטובת המפסיקים לעשן – דבר המצביע על צורך במחקרים גדולים יותר עם מעקב ממושך יותר. למרבה ההפתעה, רק 35% מהמעשנים נגמלו סופית לאחר האבחנה בסרטן.
עם ובלי קשר למחקר, אונקולוגים ואורולוגים צריכים לקחת תפקיד פעיל יותר בשכנוע החולים בחשיבות הגמילה מעישון בעת האבחון הראשוני בסרטן.
