התרופות הפופולריות ממשפחת ה-GLP-1, המשמשות לטיפול במחלת הסוכרת ולהפחתה במשקל, הולכות וצוברות תאוצה. בהתאם, כמו כל תרופה, הולכות ומצטברות ראיות גם על תופעות הלוואי שלהן.
מחקר רחב היקף חדש מציע כי תרופות אלו עשויות להיות קשורות לעלייה קלה בסיכון לנשירת שיער שהתפרסם בכתב העת The BMJ לאחרונה. קבוצת תרופות מבוקשת זו כוללת בין היתר את החומר הפעיל סמגלוטייד, המשווק באופן נרחב תחת שמות המותג אוזמפיק ווויגובי, וכן את החומר הפעיל טירזפטייד, המוכר תחת השמות מונג׳רו וזפבאונד.
צוות החוקרים מצא כי מבוגרים המתמודדים עם סוכרת מסוג 2 אשר השתמשו בתרופות אלו, פיתחו אלופציה (נשירת שיער מוגברת או התקרחות ניכרת) בתדירות גבוהה יותר, וזאת בהשוואה למטופלים שנטלו שני סוגים נפוצים אחרים של תרופות לטיפול בסוכרת. למרות שהעלייה היחסית בסיכון הייתה משמעותית מבחינה סטטיסטית, החוקרים הדגישו כי ההבדל בסיכון מספרית (הסיכון האבסולוטי) לנשירת שיער נותר נמוך למדי עבור המטופל הממוצע. עם זאת, היכרות עם תופעת הלוואי האפשרית הזאת יכולה לסייע לרופאים ולמטופלים לקבל החלטות טיפוליות מושכלות יותר יחד.
המחקר כלל ניתוח של רשומות רפואיות אלקטרוניות (תיקים רפואיים ממוחשבים המכילים היסטוריה קלינית של המטופלים) ממערכת הבריאות של אוניברסיטת פנסילבניה. הם השוו את שיעורי נשירת השיער בקרב מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 שהחלו טיפול בתרופות ה-GLP-1, לעומת מטופלים שהחלו טיפול בטיפולים אחרים לסוכרת כמו מעכבי SGLT-2 או מעכבי DPP-4 המיועדות לוויסות ולשליטה על רמות הסוכר בדם.
לאחר השקלול וההתאמות של כל המשתנים, נמצא כי השימוש בתרופות ה-GLP-1 היה קשור לסיכון גבוה ב-37 אחוזים לאלופציה בהשוואה לשימוש במעכבי SGLT-2 (במספרים: 6.91 מול 5.04 מקרים לכל 1,000 שנות מעקב, מדד הבוחן את הזמן המצטבר של מעקב אחר המטופלים). כמו כן, הסיכון היה גבוה ב-68 אחוזים כאשר משתמשי ה-GLP-1 הושוו לאנשים שנטלו מעכבי DPP-4 (במספרים: 6.53 לעומת 3.89 מקרים לכל 1,000 שנות מעקב).
