אבחון יתר בבדיקות ממוגרפיה (צילום רנטגן של השד) פירושו גילוי של סרטן שד שלעולם לא היה מסכן את חייה של האישה או גורם לה לתסמינים. בלי הבדיקה, היא לא הייתה יודעת עליו כלל. ההגדרה יכולה לכלול גם נשים שמתות מסיבה אחרת זמן קצר אחרי האבחנה. במשך עשרות שנים חוקרים מתווכחים על השאלה כמה נפוצה התופעה. חלק מהמחקרים העריכו ש-30 עד 50 אחוזים מהגידולים שמתגלים בבדיקות סקר עשויים להיות אבחון יתר, וההערכות האלה השפיעו על הדיון הבינלאומי ביתרונות ובנזקים של תוכניות הסקר.
ניתוח חדש שפורסם בכתב העת JNCI: Journal of the National Cancer Institute מצביע על מספר נמוך בהרבה. החוקרים איחדו וניתחו מחדש את התוצאות של כל שמונת הניסויים האקראיים בתחום (ניסויים שבהם המשתתפות חולקו באקראי לקבוצה שהוזמנה לבדיקה ולקבוצת ביקורת). הם בדקו גם סרטן שד חודרני וגם DCIS (גידול מוקדם בצינוריות החלב שטרם חדר לרקמה שסביבן).
את הנתונים הם השוו לשתי תוכניות סקר אזוריות בדנמרק. בחלק מאזורי המדינה הסקר החל 17 שנה לפני אזורים אחרים, ולכן אפשר היה לעקוב אחר מספר האבחנות מיד אחרי הכנסת הבדיקות ולאורך שנים. התברר שהעודף במקרי הסרטן בניסויים דומה מאוד לדפוס שנראה בדנמרק. שם אבחון היתר מוערך בפחות מחמישה אחוזים.
איך נוצר הפער? פרופסור אמריטה אלסבת לינגה מאוניברסיטת קופנהגן מסבירה: ״כשמכניסים בדיקות סקר, מספר האבחנות עולה בהתחלה, כי סרטן מתגלה מוקדם יותר. עם הזמן אמורה לבוא ירידה, כי חלק מהגידולים האלה היו מתגלים ממילא מאוחר יותר״. אם מחקר מסתיים לפני שהירידה הזו נראית, העלייה הראשונית עלולה להיחשב בטעות לאבחון יתר. גם נשים משתי הקבוצות שהמשיכו להיבדק אחרי תום הניסויים, תופעה שהייתה נפוצה, עלולות לעוות את החישוב. לפי הניתוח החדש, התחשבות בהשפעות התזמון האלה יכולה לשנות מהותית את ההערכה של כמה פעמים ממוגרפיה מגלה גידולים שלא היו גורמים לבעיה.
