לפני שרעלן חיידקי פוגע בתאי המעי, עליו למצוא נקודת אחיזה. חוקרים זיהו חלבון שמשמש לרעלן כנקודת עגינה על פני התא, ועל בסיסו בנו פיתיון מולקולרי שהגן על עכברים מפגיעת הרעלן. המחקר החדש, שאותו הובילה סינתיה סירס מג׳ונס הופקינס, פורסם באפריל בכתב העת Nature וזכה כעת לסיקור נוסף, והוא עוסק ברעלן שנקרא BFT, שמיוצר רק בחלק מזני החיידק "בקטרואידס פרג׳יליס", חיידק שיכול לחיות במעי. הרעלן הזה נחשב לחוליה שבאמצעותה החיידק עשוי להניע סרטן במעי הגס. עם זאת חשוב לציין כי עצם נוכחותו של החיידק אינה אומרת שאדם יחלה.
ממחקרים קודמים היה ידוע שהרעלן פוגע בחלבון בשם "אי-קדהרין", חלבון המסייע להחזיק תאים שכנים יחד ולשמור על שכבת ההגנה של המעי. הפגיעה הזאת מערערת את המחסום וגורמת לדלקת. אבל כמעט שני עשורים לא היה ברור כיצד הרעלן מגיע למטרה, כי נראה שהוא אינו נקשר ישירות לחלבון שאותו הוא מפרק.
כדי להבין איך זה קורה החוקרים השתמשו בסריקה גנטית המבוססת על טכנולוגיית ה-CRISPR, כלי שמאפשר להשבית גנים ולבחון מה משתנה בעקבות זאת. הסריקה הצביעה על הקולטן של הרעלן, כלומר החלבון שאליו הרעלן נקשר על פני התא, והוא חלבון שנקרא ״קלאודין-4״, שמסייע לתאים שכנים ליצור חיבורים הדוקים. כשהגן שאחראי לקלאודין-4 הושבת, הרעלן לא הצליח עוד להיקשר לתאי המעי.
בבדיקות במעבדה הרעלן וקלאודין-4 יצרו קשר הדוק, ומולקולת רעלן אחת נקשרה למולקולת קולטן אחת. זו עדות פיזית ישירה לחיבור. כך נחשף גם סדר הפעולות, כלומר הרעלן נאחז קודם בקלאודין-4, ורק אז מפרק את האי-קדהרין.

