טרסטוזומאב היא תרופה שמסייעת במלחמה כנגד סרטן. היא משפרת את ההישרדות ללא התקדמות המחלה ואת ההישרדות הכללית של חולות סרטן שד חיובי. הטיפול בטרסטוזומאב כרוך לעיתים ברעילות לבבית, המוגדרת כירידה במקטע פליטה של חדר שמאל של הלב. השכיחות המדווחת של מקרים כאלה נעה בין 3% ל-27% כתלות בגורמים משתנים הקשורים בחולה ובפרוטוקול הטיפולי.
מסיבה זו, יש חשיבות רבה במיוחד לזיהוי מוקדם של חולות הנמצאות בסיכון מוגבר לנזק קרדיאלי כתוצאה מטיפול בטרסטוזומאב. למעשה, על הקלינאי לבצע ניטור הדוק על מנת להימנע ממצב של הדרדרות לרעילות לבבית עם נזק בלתי הפיך לתפקוד הלב.
לצורך המעקב אחרי תפקוד הלב במצבים אלה יש מכשירים שונים עליהם מסתמכים קלינאים. מכשירים בעלי זמינות גבוהה בעולם, אך בעלי דיוק נמוך יחסית, כוללים סריקת MUGA – Multi Gated aquisition ו/או אקו לב דו-מימדי 2D (קונבנציונלי).
דרושים אמצעי הדמיה שזמינים טרם תחילת הטיפול
סקירה שפורסמה בכתב העת Breast, סוברת כי יש צורך בטכניקות רגישות ואמינות יותר כמו אקו לב תלת ממדי (3DE) ו-speckle tracking echocardiography – STE.
מחברי הסקירה מעלים שאלות לגבי צורך באמצעי הדמיה אבחנתיים אחרים שיהיו זמינים לחולות טרם תחילת הטיפול בטרסטוזומאב ובמהלכו. בנוסף, הם מציינים כי טרם נקבעו הנחיות ברורות בנוגע לתדירות ולהמשך האופטימלי של ניטור הלב במצבים אלה.
באופן דומה, השימוש בסמנים ביולוגיים לזיהוי רעילות לבבית בחולות שטופלו בטרסטוזומאב נדון בהרחבה עם המלצות למעקב אופטימלי אחרי השפעות התרופה על רקמת הלב.
