"כעת נדמה כי מתממש החשש שהובע בתחילת הדרך, לפיו עם חלוף הזמן עלול הזמני להפוך לקבוע.נוכח חלוף הזמן ונוכח ההכרה כי החיים לצד הנגיף דורשים את נרמולו של מצב החירום, יש לחתור ללא לאות ולעשות כל שנדרש כדי להפסיק, ולמצער לצמצם למינימום הכרחי בלבד, את הצורך להסתייע בגוף הביטחון המסכל של המדינה בתחומים שאינם בליבת עיסוקו" – כך כתבה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, במסגרת החלטת בג"ץ שפורסמה הבוקר בעתירות נגד השימוש באיכוני השב"כ. הרכב מורחב של שבעה שופטי בג"ץ קיבל הבוקר (ב') את העתירות ומתח ביקורת על הממשלה בנושא הזה. רק שניים משבעה השופטים שדנו בעתירות הציגו דעת מיעוט. החלטתם משתרעת על 73 עמודים.
השופטים הורו להשתמש מעתה באיכוני השב"כ רק באופן מצומצם החל מ-14 במארס ורק למקרים שבהם חולים אינם משתפים פעולה בחקירה אפידמיולוגית או לא מסרו דיווחים על מגעיהם. השופטים ציינו בהחלטתם: "מדובר בפגיעה דרקונית בזכות לפרטיות ובדמוקרטיה". השופט יצחק עמית השווה את השימוש באיכונים הללו ל"אח הגדול" – מעקב אחרי אזרחים בתקופה הקומוניסטית וביטוי שמופיע בספרו של ג'ורג' אורוול, 1984 .
את העתירה הגישו ארבעה גופים: האגודה לזכויות האזרח בישראל; עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל; רופאים לזכויות אדם וכן עמותה בשם "פרטיות ישראל".
השופטת דפנה ברק ארז הדגישה את הצורך לשמור על הזכות לפרטיות: "ההגנה על הזכות לפרטיות איננה יכולה להיות בתקופה זו דומה להגנה עליה בזמנים רגילים. גם כאשר הנגיפים מכים, אין משמעות הדברים ששאר הזכויות נמחקות. ברוח ספרו של ז'וז'ה סרמגו 'על העיוורון', אסור שהמאבק בקורונה המתנהל בשמה של הזכות לחיים, יעוור את עינינו מלראות את הזכויות האחרות".
השופט יצחק עמית כתב: "עם פרוץ מגיפת הקורונה, בימי החרדה והבלבול הראשונים, נפתחה דלת המרתף בשב"כ ו'הכלי' – המערכת המשוכללת ורבת העוצמה למעקב ואיתור – הוצאה מהמרתף כשהיא מפלבלת בעיניה מסונוורת מאור היום הבוהק.
"חשיפת כלים של השב"כ עלולה לפגוע בפעילותו, אך המחיר היקר יותר הוא עצם השימוש באמצעי המעקב והאיתור על מנת לבלוש ולהתחקות אחר השובל הדיגיטלי שמשאירים אחריהם אזרחי ותושבי המדינה. לא בכדי אין אף מדינה דמוקרטית-מערבית בעולם שהפעילה את השירות החשאי שלה למעקב אחר אזרחיה-שלה – אף לא בזמן מגיפת הקורונה. למדרון החלקלק בשימוש ב'כלי' יש פן נוסף והוא החשש מפני התופעה של 'פעם השתמשת-התמכרת'".
עמית גם מתח ביקורת על תפקוד הממשלה: "ממעוף הציפור, המסקנה איננה מלבבת. בחלוף כשנה מפרוץ המגיפה ועל אף שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם המערבי שגייסה את השירות החשאי שלה למלחמה בקורונה, אופן התמודדות המדינה עם המגיפה שנוי במחלוקת. כך, על אף נתוני הפתיחה הטובים, הגענו ראשונים או בין הראשונים להיכנס לסגר השני, לימי סגר ועוצר רבים ולמדדי תחלואה ותמותה שאינם מזהירים. דומה שאין חולק על כך כי השימוש בכלי השב"כ גבה מחיר כבד בעקבות הוראות בידוד שגויות ובלתי מוצדקות שנשלחו למאות אלפי אזרחים".
רק השופטים נעם סולברג וניל הנדל סברו בדעת מיעוט שיש לדחות את העתירה. "אין הצדקה לחייב את הממשלה להוסיף קריטריונים והגבלות משלה", כתב סולברג, "משניתנה בידי הממשלה הרשות, מוטב להשאיר בידיעה מרווח מסוים של גמישות, תמרון ושיקול דעת". השופט ענת ברון סברה שיש לבטל את החוק אם יאריכו שוב את תוקפו.
בהחלטתו קבע בג"ץ כי "מעקבי השב"כ פוגעים פגיעה ממשית בזכות החוקתית לפרטיות". עם זאת, השופטים החליטו שלא להתערב בהסדר המאפשר את המעקבים עצמם, "בהינתן הנסיבות החריגות של התקופה", והתמקדו באופן שבו הפעילה הממשלה את המעקבים.
בג"ץ קבע כי הממשלה היתה צריכה להביא בחשבון את שיפור מערך החקירות האפידמיולוגיות והתקדמות מבצע החיסונים בהחלטתה על המשך המעקבים באותה מתכונת. "הסמכת השב"כ היתה ונותרה גורפת, גם לאחר הרחבת מערך החקירות האנושי ושיפור יעילותו ואף לאחר שהושגו חיסונים והוקם מערך שבאמצעותו חוסנו מיליוני אזרחים", כתבה השופטת חיות. נשיאת העליון הוסיפה כי גם שב"כ עצמו ביקש לצמצם את השימוש במעקבים.
עורכי הדין גיל גן-מור ודן יקיר שהגישו את העתירה הגיבו: "פסק הדין מקבל את טענותינו כי חוק מעקבי השב"כ פגע בצורה חמורה בזכויות האדם. כפי שטענו שוב ושוב, מעקב השב"כ לא היה אפקטיבי. החלופה המרכזית לו היא הרחבת מערך החקירות האנושיות. אנו מקווים שפסק הדין יוביל את הממשלה והכנסת לשינוי כיוון ולהפסקת הריצה במדרון החלקלק של שימוש באמצעים קיצוניים ולא דמוקרטיים במסגרת המאבק במגיפה".
ועדת השרים לענייני שב"כ החליטה עוד בדצמבר לצמצם את מעקבי השב"כ. לפני כחודשיים הודיעה המדינה לבג"ץ כי ההחלטה לא תתבצע.
נראה שהאמצעי הזה "עשה את שלו" ואלי כבר מיותר בעקבות ההתחסנות של כמחצית מהאוכלוסייה במדינה.