חולים סופניים ומטופלים פליאטיבים רבים בוחרים להימנע ממזון ושתייה כדי לא להשהות את מותם. מדובר בבחירה מודעת לפיה הם מעדיפים לא לצרוך מזון ונוזלים ולכן נדרש במטופלים אלה טיפול מלא וייעודי מצד המטפלים בהם, שכן הם נחלשים כתוצאה מהתייבשות.
בספרות הרפואית לא קיים מידע על תהליך התמיכה במטופל המבקש להפסיק לאכול ולשתות. במחקר שפורסם בכתב העת Journal of Palliative Medicine סקרו החוקרים את החוויה של המטפלים במטופלים המסרבים לשתות ולאכול. המחקר התבסס על ניתוח ראיונות מובנים למחצה בהשתתפות 24 מטפלים של חולים סופניים.
במחקר עלו ארבעה נושאים עיקריים:
1. מטפלים שמאמינים שהימנעות מאכילה ושתייה היא המוות העדיף למטופליהם.
2. מטפלים שהופכים לשגרירים של המטופל ודואגים שבקשותיו ומטרותיו יתקבלו על ידי הצוות המטפל, הקהילה ורשויות החוק ווכן ייתמכו על ידי ההוספיס שבו הוא מטופל.
3. ההימנעות מאכילה ומשתייה מעבירה אחריות למטפלים בשל היחלשות וחסר ריכוז מצד המטופל.
4. כיוון שאין קוד מוסכם להתנהגות מטפלים בעת שהמטופל בוחרם להימנע ממזון, המטפלים הם אלה הבוחרים איזה תפקיד למלא בזמן זה. כלומר, הם יכולים לבחור להתמקד בטיפול הפיזי של החולה או בטיפול הנפשי של בני הזוג של המטופל וילדיו.
החוקרים סיכמו כי בפני מטפלים בחולים פליאטיבים הנמנעים משתייה ומאכילה עומדים אתגרים ייחודיים. מטפלים רבים אינם בטוחים כלל בתמיכה שיקבלו מהצוות הרפואי ומהקהילה ולכן תמיכה מצד גורמים רפואיים עשויה להפחית חרדה בקרב המטפלים ולחזק את בטחונם בטיפול.
