הפרעה פוסט טראומטית (PTSD) היא מצב נפשי חמור שנגרם בעקבות חשיפה לאירועים טראומטיים. אירועי השבעה באוקטובר, שכללו אלימות חסרת תקדים ונפגעים רבים, הובילו לעלייה משמעותית באבחוני PTSD בקרב האוכלוסיה. מראות הקטסטרופה, האובדן והחשיפה הממושכת ללחץ יצרו גל של התמודדות נפשית שהשפיע לא רק על נפגעים ישירים אלא גם על מעגלים רחבים יותר של החברה הישראלית.
ההפרעה מאופיינת בתסמינים מגוונים שפוגעים באיכות החיים ובתפקוד היומיומי. אלה כוללים פלאשבקים, הימנעות מאזורים שמזכירים את האירוע, דריכות יתר, הפרעות שינה וניתוק רגשי מהסביבה. בעוד שחלק מהנפגעים חווים הקלה מסוימת בתסמינים עם הזמן, אחרים זקוקים להתערבות מקצועית כדי למנוע את החמרת המצב הנפשי.
עולם הפסיכיאטריה מכיר בצורך בטיפול כוללני ל-PTSD הכולל גישות פסיכותרפיות, תרופות ולעתים קרובות גם טיפולים אלטרנטיביים.
הטיפול התרופתי ב-PTSD
הטיפול התרופתי מתמקד במנגנונים נוירולוגיים ופיזיולוגיים במוח במטרה להקל על התסמינים ולשפר את איכות חיי המטופלים. למשל, תרופות ממשפחת ה-SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין) כמו פרוקסטין (סרוקסט), פלואוקסטין (פרוזאק) וסרטרלין (זולופט) הן קו טיפול ראשון המומלץ ל-PTSD. מחקרים הראו שתרופות אלו משפרות את האיזון הכימי במוח ומסייעות בהפחתת חרדה ודיכאון. למעשה, תרופות אלו מפחיתות את כל סוגי התסמינים של PTSD.
בנוסף, תרופות ממשפחת ה-SNRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין), כגון וונלפקסין, נמצאו יעילות במיוחד במקרים שבהם יש שילוב של דיכאון וכאב פיזי, תופעה שכיחה בקרב הסובלים מ-PTSD.
אנטי דיכאוניים אחרים כגון בוספירון (TCA), אמיטריפטילין (MAO-I), טרזודון (פנלזין), מסייעים על פי מחקרים רבים. מייצבים כגון קרבמזפין, חומצה ולפרואית וליתיום משפרים סף גירוי כי יש להם תכונות אנטי אגרסיביות. קיימות גם עדויות מסוימות במחקרים לשימוש בקלונידין/ פרופראנולול, מתוך הבנה שיש למטופלים עלייה אדרנרגית.
אין עדות להצלחה משמעותית בשימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות ועל כן נעשה בהם שימוש במקרים חריגים כשיש פלאשבקים "חיים", פסיכוזות, שליטה על אגרסיות ואגיטציות רגעיות. כמו כן, התכשירים האנטי פסיכוטיים חשובים מאוד כשיש צורך בהרגעה וסדציה בשלב האקוטי, כשנמנעים מטיפול בבנזודיאזפינים. בנוסף, מחקרים הראו כי לטופורימט – תרופה אנטי אפילפטית – יש השפעה טובה בהפחתת פלאשבקים.
מומלץ לתת גם כדורי שינה על מנת להקל על בעיות שינה – עדיף לא בנזודיאזפנים כדוגמת לוריבן או קלונקס כי זה עלול לגרום ל"חלומות חיים" וזה מפריע לתהליך ההחלמה. כמו כן, קיים סיכון גבוה להתמכרות ופיתוח סבילות. כשכדורי השינה ניתנים בשלב האקוטי אחרי הטראומה הם מעלים את הסיכון ל-PTSD ועל כן בשלב הראשון עדיף להימנע מהם לחלוטין.
בשלב האקוטי מומלץ לתת סדטיבים אחרים כדוגמת אנטי כולינרגיים, אנטי היסטמינים או אנטי פסיכוטיים במינונים נמוכים כדוגמת אטומין, או ניורולפטיים דור שני כדוגמת סרוקוול או זיפרקסה.
טיפולים תרופתיים מתקדמים
בשנים האחרונות התמקד המחקר בפיתוח תרופות חדשות ל-PTSD. כך למשל, חוסמי קולטני אלפא-1 אדרנרגיים, כמו פרזוצין, נמצאו יעילים במיוחד בטיפול בסיוטים, אחד התסמינים הקשים של ההפרעה. מחקר שפורסם לאחרונה (2024) ב-Springer הראה כי תרופה זו מפחיתה משמעותית את עוצמת הסיוטים ומשפרת את איכות השינה של המטופלים.
בנוסף, אגוניסטים לקולטני סרוטונין מסוג 5HT2A כמו התרופה הנסיוניתBMB-202 נחקרים כטיפולים פוטנציאליים חדשניים. מחקרים ראשוניים מצביעים על יעילות גבוהה בהפחתת תסמינים עמידים.
שילוב של פסיכותרפיה ותרופות
מחקרים מראים ששילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), הוא השיטה היעילה ביותר להתמודדות עם PTSD. טיפול משולב מאפשר לא רק להקל על תסמינים נפשיים ופיזיים, אלא גם לטפל בגורמים השורשיים של הטראומה. פסיכותרפיה מספקת כלים מעשיים להתמודדות עם הפלאשבקים, בעוד הטיפול התרופתי מסייע ביצירת בסיס נוירולוגי יציב.
כיוון שהטיפול התרופתי הוא מרכיב חיוני בטיפול בפוסט טראומה, לעתים הוא אף הטיפול האפקטיבי היחידי, חיוני לבצע בדיקה רפואית על ידי פסיכיאטר מומחה לכל מתמודד עם פוסט טראומה על מנת לבסס את האבחנה ולברר את הצורך בטיפול תרופתי והתאמתו למטופל הספציפי במקרה הצורך.
