כושר

כשאימון חוצה את הגבול: מאמץ קיצוני עלול לפגוע בזיכרון

מחקר חדש ב־Cell Metabolism מגלה כי פעילות גופנית אינטנסיבית מדי עלולה לשחרר מן השריר חלקיקים מיקרוסקופיים שמתחזים למיטוכונדריות, עושים דרכם אל המוח ופוגעים בתפקוד הסינפטי וביכולות הזיכרון.

פעילות גופנית. אילוסטרציה
האור והצל של פעילות גופנית

כולנו מכירים את הגישה שלפיה “ספורט הוא בריאות”. מחקרים רבים מצביעים על כך שפעילות גופנית מתונה–בינונית משפרת את בריאות הלב, מחזקת שרירים ומשפרת גם תפקודים מוחיים.

אבל מחקר חדש שבוצע בעכברים ובנתוני עשרות אלפי אנשים מציע תמונה מורכבת יותר: כאשר האימון חוצה רף מסוים והופך למאמץ קיצוני, הגוף מגיב באופן שיכול דווקא לפגוע בקוגניציה ובזיכרון.

מה גילו החוקרים

המחקר, שהתפרסם השבוע ב־Cell Metabolism, בדק מה מתרחש בשריר ובמוח לאחר פעילות אירובית עצימה במיוחד. הממצאים הפתיעו גם את החוקרים:

  • בזמן מאמצים קיצוניים מצטברת בשריר כמות גדולה של לקטט, המפעילה תהליך הגורם לשחרור של וזיקולות זעירות שמקורן במיטוכונדריות השריר.
  • החלקיקים הללו, המכונים otMDVs, מכילים DNA מיטוכונדריאלי ומסמנים עצמם באמצעות מולקולה ייחודית בשם PAF.
  • בניסויי הזרקה בעכברים נמצא כי חלקיקים אלה עושים את דרכם אל המוח, במיוחד אל ההיפוקמפוס, מרכז הלמידה והזיכרון.
  • בתוך תאי העצב הם “מתחזים” למיטוכונדריות אמיתיות, תופסים את מקומן ופוגעים ביכולת של תאי העצב לקבל אנרגיה.
  • התוצאה: ירידה בצפיפות הסינפסות, פגיעה ביכולת להטמיע מידע חדש והיחלשות מדידה של הזיכרון המרחבי והלמידה.

החוקרים מדגישים כי מדובר במנגנון ביולוגי חדש לחלוטין, שמסביר כיצד עומס גופני קיצוני עלול להשפיע לא רק על השריר – אלא גם על המוח.

ומה לגבי בני אדם?

כדי להרחיב את התמונה ניתחו החוקרים נתונים של מאות אלפי משתתפים מה־UK Biobank. נצפתה מגמה דומה: אנשים שמבצעים פעילות גופנית עצימה מאוד ובהיקף גבוה במיוחד נמצאו בסיכון גבוה יותר לירידה במדדים קוגניטיביים, לעומת אלו המתאמנים בעוצמה מתונה.

המחקר אינו טוען שפעילות גופנית מזיקה – אלא שהיא הופכת לאפקט הפוך כאשר עוברים את “נקודת השבירה” של הגוף.

למה זה חשוב לקהל הרחב ולמטפלים

הלקח המרכזי מהמחקר ברור: האיזון חשוב יותר מהקיצוניות. פעילות גופנית מתונה ובטוחה היא בריאה ומומלצת, אבל עומס יתר – במיוחד אימונים עצימים ומתמשכים מדי – עלול להוביל לנזק פיזיולוגי שאיננו רואים מבחוץ.

עבור מטופלים המתמודדים עם עודף משקל או מחלות מטבוליות, חשוב במיוחד למצוא את “המתוק הנכון”: שילוב של פעילות מתונה, סבירה, מותאמת אישית ולא כזו שמגבירה סטרס פיזיולוגי.

מסר לסיום

המחקר החדש מחזק תפיסה עדכנית ברפואה: בריאות אינה נבנית בקצוות – אלא במינוני ביניים, בהתמדה ובהקשבה לגוף. פעילות גופנית היא כלי רב־עוצמה, אבל כמו כל כלי – היא דורשת דיוק, התאמה ומודעות.

0:00
0:00