רבים מאיתנו מכירים את התרחיש הבא: כאב פתאומי בכתף, בגב או בברך שולח אותנו מיד לרופא המשפחה או למיון. האבחנה הראשונית היא כמעט תמיד אורתופדית – "נתפס הגב", "דלקת בגיד" או "שחיקת סחוס". אולם, במקרים מסוימים, הכאב המקומי הוא רק קצה הקרחון של בעיה רפואית מורכבת הרבה יותר.
רשלנות רפואית באבחון אינה נובעת רק מחוסר ידע, אלא לעיתים קרובות ממה שמכונה “ראיית מנהרה”: התמקדות בסימפטום הבודד (הכאב) והתעלמות מהתמונה הכוללת. שתי קבוצות מחלות עיקריות נופלות לעיתים קרובות בין הכיסאות הללו – מחלות זיהומיות ומחלות ראומטולוגיות-אימונולוגיות. מתי רשלנות רפואית מתרחשת בהקשר של מחלות אלו, ומתי אבחנה שגויה זו היא מוגדרת כבר כ"רשלנות"? פרופ' צבי בנטואיץ, מומחה ברפואה פנימית ואימונולוגיה, העומד בראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן גוריון, ועוסק שנים רבות בתחום הרשלנות הרפואית, מסביר.
ה"תחפושת" האורתופדית של מחלות זיהומיות
אדם יכול להגיע למיון ולהתלונן על כאבי שרירים, פרקים או עצמות שנראים, על פניו, כמו בעיה מכנית או אורתופדית רגילה. עם זאת, כשמתברר שלמרות האבחון השגרתי, מתברר כי מדובר בבעיה זיהומית, מדובר לעיתים קרובות בבעיה משמעותית.
כיצד רופא אמור לדעת שאין זה מדובר בבעיה אורתופדית רגילה? ההבדל הקריטי הוא ב"תפאורה" שמלווה את הכאב. כאשר תלונה אורתופדית מגיעה יחד עם תסמינים כלליים, ובראשם חום, הזעות לילה, עייפות קיצונית או ירידה במשקל, נורות האזהרה חייבות להידלק. תסמינים אלו אינם חלק מפריצת דיסק או מתיחת שריר והם מעידים על כך שהגוף נלחם במשהו גדול יותר. מעבר לכך, אחריותו של הרופא לשלול תסמינים אלו על מנת לאבחן מחלה אורתופדית "רגילה".
היכן מתרחשת הרשלנות?
הכשל קורה כאשר הרופא מתעלם מהקשר בין הכאב לבין המדדים האחרים. בדיקות דם פשוטות כמו ספירת דם (ובפרט כדוריות דם לבנות) ומדדי דלקת שנבדקים בבדיקת דם שגרתית (כגון CRP), אמורות לחזק את החשד לזיהום. כאשר מתעלמים מהן, התוצאות עלולות להיות הרסניות.
דוגמה קלאסית ומצערת לכך היא מקרה של אדם שנדבק בחיידק הברוצלה. המחלה החלה בכאבים גופניים דמויי ראומטיזם. אולם, די מהר הכאבים לוו בחום והזעות לילה משמעותיות, לצד בדיקות מעבדה שהעידו בבירור על דלקת. למרות זאת, המערכת הרפואית התעלמה מהסימנים הללו במשך שבועות ארוכים, והתייחסה רק לכאב המקומי. האבחון הגיע רק כאשר המצב החמיר עד כדי כך שלא ניתן היה להתעלם ממנו עוד.
מחלות ראומטולוגיות: כשמתעלמים מהמערכת החיסונית
קטגוריה נוספת המועדת לפורענות מבחינת רשלנות באבחון היא המכלול של מחלות ראומטולוגיות ואימונולוגיות (מחלות חיסון עצמי). גם כאן, הסימנים הבולטים הם כאבי פרקים, שרירים או עצמות.
הטעות הנפוצה היא לייחס את הכאב לגורם מכני (כמו לחץ על עצב או בעיה ניוונית), מבלי לבדוק האם מדובר בביטוי של מחלה סיסטמית (מחלה רב-מערכתית). הרשלנות באה לידי ביטוי בכך שהרופאים אינם בודקים או אינם מתייחסים למדדים ספציפיים בדם המעידים על פעילות ראומטית, כמו רמות נוגדנים ספציפיים, רמות משלים (Complement), ומדדי דלקת גבוהים (CRP/שקיעת דם). מדדים אלו מעידים על כך שישנו מצב דלקתי פעיל בגוף, שאינו קשור למכה או "תנועה לא נכונה", אלא למערכת החיסון שתוקפת את הגוף.
המכנה המשותף: החשיבות של ראיית המכלול
בין שמדובר במחלה זיהומית ובין שמדובר במחלה ראומטולוגית, הבסיס לרשלנות הוא זהה: היעדר התבוננות על המטופל כמכלול.
רופא סביר חייב להבין שכאב בפרק או בעצם יכול להיות מצב מוגבל, אך הוא יכול באותה מידה להיות סימן אזהרה למערכת גוף שנמצאת במצוקה כללית. ההתעלמות מסימני הלוואי ומבדיקות המעבדה, וההתעקשות על אבחנה "צרה", היא זו שמובילה לאיחור באבחון, סבל מיותר ולעיתים לנזקים בלתי הפיכים.
