חיסונים נחשבים לאחת ההתערבויות הרפואיות המשמעותיות והיעילות ביותר בהיסטוריה של הרפואה. הם מנעו מגיפות, הצילו מיליוני חיים ושיפרו את איכות החיים של האנושות כולה. עם זאת, השיח הרפואי והמשפטי מכיר באמת מורכבת שחשוב לתת עליה את הדעת: לכל חיסון המקובל לשימוש באוכלוסייה הרחבה, עלול להיות שיעור קטן, מזערי אך קיים, של מתחסנים שיפתחו תופעות לוואי משמעותיות. מתי תופעת לוואי של חיסון מתאימה לבקשת פיצויים מהמדינה והאם כל תופעת לוואי תתקבל על ידי בית המשפט? פרופ' צבי בנטואיץ, מומחה ברפואה פנימית ואימונולוגיה, העומד בראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן גוריון, ועוסק שנים רבות בתחום הרשלנות הרפואית, מסביר.
המוסר החברתי ומנגנון הפיצוי
ההנחה הבסיסית המנחה את רשויות הבריאות בארץ ובעולם היא שרוב מכריע של האוכלוסייה לא ייפגע מהחיסון, והוא נותר כלי בטוח ויעיל. אולם, מתוך הבנה כי קיים מיעוט שאכן ייפגע, הוקמו במדינות רבות, וישראל בתוכן, מנגנונים ייעודיים וקרנות מיוחדות לפיצוי נפגעים.
הרציונל העומד מאחורי מנגנונים אלו הוא מעין "חוזה חברתי": כדי לא למנוע מהאוכלוסייה הכללית את ההגנה שבחיסון, המדינה לוקחת אחריות על אלו שנפגעו ממנו למען טובת הכלל. ההכרה בכך שישנם נפגעים אינה סותרת את בטיחות החיסון, אלא משלימה את התמונה ומבטיחה שאלו ששילמו מחיר בריאותי יקבלו פיצוי הולם.
חשיבות הקשר הזמני
אחד הפרמטרים הקריטיים ביותר בבחינת תגובה לחיסון הוא לוח הזמנים. כדי לקשר בין תופעה רפואית לבין החיסון, חייבת להיות סמיכות זמנים הגיונית. טענה כי תופעת לוואי התפרצה שנה לאחר קבלת החיסון, לרוב תהיה חסרת ביסוס רפואי ומדעי, ובית המשפט יפסול אותה על הסף במרבית המקרים. הגבולות משתנים וההגדרה לא חד-משמעית וקשורה בסוג החיסון והתופעה, אך הכלל המנחה הוא שהתסמינים צריכים להופיע בטווח שבין מיידי לבין מספר שבועות לאחר קבלת הזריקה.
אפקט ה"בוסטר" כהוכחה לקשר סיבתי
חיסונים רבים ניתנים בסדרת זריקות. נקודה חשובה לזיהוי קשר סיבתי היא התגובה למנות חוזרות. אם אדם חווה תגובה מסוימת לאחר המנה הראשונה, סביר להניח כי במתן המנה השנייה ("הבוסטר"), התגובה תהיה חזקה וסוערת יותר, שכן המערכת החיסונית כבר "מכירה" את החומר ומגיבה בעוצמה. תופעה זו ניכרה למשל בקרב חלק מהמתחסנים נגד נגיף הקורונה, כאשר רבים דיווחו על תופעות לוואי קלות במנה הראשונה, אך משמעותיות יותר לאחר המנה השנייה. דפוס כזה מחזק את ההשערה כי קיים קשר ישיר בין החיסון לתסמינים.
האתגר: חיסון מול מחלה
בעידן הקורונה למשל, נוצר אתגר אבחנתי מורכב. אנו מכירים כיום את תופעת ה"קוביד המתמשך" (Long Covid), הכוללת תסמינים אחרי מחלת הקורונה שלא חולפים לאחר שבוע או שבועיים, אלא נמשכים חודשים ארוכים. הבעיה היא שהתסמינים של המחלה עצמה (פוסט-קורונה) עשויים להיות דומים מאוד לתגובות נדירות לחיסון. לכן, במקרה של תביעה או דרישה להכרה בפגיעה, אם המטופל חלה בקורונה בסמוך לחיסון, היכולת להוכיח כי הנזק נגרם דווקא מהחיסון נחלשת משמעותית.
ממה חשוב להיזהר וכיצד לתעד?
הספרות הרפואית מתייחסת בכובד ראש לתגובות המערבות את המערכת הנוירומסקולרית (מערכת העצבים והשרירים). סימנים המוכרים כתגובות אפשריות כוללים חולשת שרירים קיצונית, הפרעות נוירולוגיות שונות, ושיתוק של שרירים באזורים שונים בגוף.
אם חוויתם תסמינים אלו בסמוך לחיסון, התיעוד הוא המפתח. ישנה חשיבות עליונה לפנות לרופא המטפל בזמן אמת, להיבדק ולוודא שהתלונות נרשמות בתיק הרפואי הממוחשב. עדות כתובה מהמרפאה, המאשרת שרופא ראה ואבחן את הסימנים הללו "בזמן אמת", היא הכלי החזק ביותר להוכחת הטענה בעתיד, הן בוועדות רפואיות והן בבית המשפט.
