במהלך סבבי הבוקר ביחידה לטיפול נמרץ נוירולוגי, הרופאים עורכים בדיקות מדוקדקות וארוכות על מנת להעריך את רמת ההכרה של כל מטופל. בדיקות אלה הן הדרך היחידה לאמוד במדויק את מצבו של המטופל ולזהות סימני אזהרה המעידים על כך שבריאותו של המטופל מידרדרת – אך כאשר כל בדיקה אורכת עד שעה, הן מטילות עומס עצום על הצוותים הקליניים.
חוקרים במכון הטכנולוגי של סטיבנס פיתחו אלגוריתם שיכול לעקוב אחר מצבם ההכרתי של המטופלים בהתבסס על סמנים פיזיולוגיים פשוטים שכבר מנוטרים באופן שגרתי במסגרת בית החולים. אף על פי שהיא עדיין בשלביה המוקדמים, העבודה שפורסמה ב-Neurocritical Care עשויה להקל באופן משמעותי את העומס על הצוות הרפואי.
"תודעה היא לא מתג אור שמופעל או כבוי – היא יותר כמו דימר, עם דרגות תודעה שמשתנות במהלך היום", אמרה סמנתה קליינברג, פרופסורית במחלקה למדעי המחשב של סטיבנס. "אם אתה בודק מטופלים רק פעם ביום, אתה מקבל רק נקודת מצב אחת. עם האלגוריתם שלנו, אתה יכול לעקוב אחר התודעה באופן רציף, ולקבל תמונה הרבה יותר ברורה".
קליינברג ולואי א. גומז חברו עם יאן קלאסן, מנהל תחום הנוירולוגיה במחלקת טיפול נמרץ באוניברסיטת קולומביה, כדי לאסוף נתונים ממגוון החיישנים בטיפול נמרץ – החל ממוניטורים פשוטים של דופק ועד למכשירים מתוחכמים שמודדים את טמפרטורת המוח, והשתמשו בהם כדי לחזות את רמת התודעה של המטופל. התוצאות היו מפתיעות: באמצעות הנתונים הפשוטים ביותר, האלגוריתם הוכיח את עצמו כמדויק כמו בוחן קליני מיומן, ומעט פחות מדויק מבדיקות שנערכו עם ציוד הדמיה יקר כמו מכונות fMRI.
