ניהול כאב בדלקת חריפה באוזן התיכונה לעתים קרובות אינו מיטבי, וכך עלול להוביל לחוסר נוחות מיותרת, לביקורים חוזרים אצל רופא המשפחה ולמתן אנטיביוטיקה. מטרת מחקר שנערך בהולנד היתה להעריך את יעילות ההתערבות הרפואית כדי לשפר את ניהול הכאב בילדים עם דלקת חריפה באוזן התיכונה.
במחקר הושוו שתי קבוצות: קבוצת התערבות שבה רופאי משפחה קיבלו הדרכה לדון בניהול הכאב עם ילדים בעזרת עלוני מידע והודרכו לרשום מנות פראצטמול בהתאם למשקל המטופלים. במידה שהמטופלים עדיין סבלו מכאבים, הוסף טיפול באיבופרופן; בקבוצה נוספת של רופאי משפחה נתנו אלה טיפול באמצעים רגילים והיוו קבוצת בקרה.
המחקר נערך ב-37 מרכזים (ב-19 מתוכם בוצעה התערבות ו-18 מתוכם היוו בקרה), על 224 ילדים (94 בקבוצת ההתערבות ו-130 בקבוצת הבקרה), בין השנים 2015-2018.
ממוצע הדירוג של כאב האוזניים שנמדד בשתי הקבוצות היה דומה בשלושת הימים הראשונים (4.66 לעומת 4.36), בעוד שהשימוש במשככי כאבים, במיוחד באיבופרופן, היה גבוה יותר בקבוצת ההתערבות. סך המרשמים לאנטיביוטיקה שנופקו במהלך מעקב של 28 ימים היה דומה (0.43 לעומת 0.47). הורים לילדים בקבוצת ההתערבות הראו נטייה גבוהה יותר לבקש ייעוץ חוזר (בממוצע 0.7 לעומת 0.41).
המסקנה ממחקר זה היא שהתערבות במטרה לשפר את ניהול הכאב בדלקת חריפה באוזן התיכונה העלתה את השימוש במשככי כאבים ובמיוחד באיבופרופן, אך לא סיפקה שיפור בתסמינים. בנוסף, ניתנה המלצה לרופאי משפחה לשקול את היתרונות בשימוש באיבופרופן בהתחשב בתופעות לוואי אפשריות.
