רבים מניחים שבילוי בחוץ מוקדם בבוקר או מאוחר אחר הצהריים כמעט אינו מזיק לעור. ניסוי חדש באוסטרליה מערער על ההנחה הזו. גם קרינה על סגולה (UV, הקרינה הבלתי נראית שמגיעה מהשמש) בעוצמה חלשה, שלא גרמה לעור להאדים, השאירה סימנים מדידים לנזק ב-DNA (החומר התורשתי) של תאי העור.
לדברי פרופ' רייצ'ל ניל, אחת משני מובילי המחקר, זהו המחקר הראשון באוסטרליה שבדק מה קורה לעור האדם כשהוא נחשף לרמות של קרינת UV כמו אלה שמגיעות באופן טבעי לפני כדור הארץ. הממצאים פורסמו בכתב העת Photochemistry and Photobiology.
במחקר השתתפו 58 אנשים בעלי עור בהיר עד זית. החוקרים חשפו אזור בגבו של כל משתתף לקרינה במשך כמה ימים. חלק מהחשיפות היו בעוצמה נמוכה, כמו באמצע הבוקר, וחלקן בעוצמה גבוהה יותר, כמו בשעת הצהריים. אחר כך נלקחו ביופסיות (דגימות רקמה קטנות מהעור), ובהן חיפשו החוקרים נזק ל-DNA ומדדו את התגובות המולקולריות והחיסוניות של העור.
התוצאות הפתיעו את החוקרים. סימנים לנזק ב-DNA נמצאו גם כשהמנה ניתנה בזמן קצר וגם כשנפרסה על פני זמן ארוך. כמות הקרינה לא הספיקה כדי שהעור יוורד. ובכל זאת, הנזק היה מדיד.
״אפשר לקבל את אותה מנת קרינה בזמן קצר באמצע היום, או בזמן ארוך יותר מוקדם או מאוחר ביום״, אומרת ניל. ״המחקר שלנו הראה שהמנה הכוללת היא שקובעת, ולא משנה כמה זמן לוקח לצבור אותה. אנשים עלולים לחוש ביטחון מדומה כשהשמש חלשה, ולשהות בחוץ זמן רב מדי בלי הגנה מספקת. הראינו שזו בעיה מבחינת הנזק לעור״.
בין הסמנים שנבדקו היה p53, חלבון שרמתו עולה כשתאי העור נמצאים במצוקה או כשה-DNA שלהם נפגע. החוקרים מדדו גם פגיעות ישירות ב-DNA שנגרמו מהקרינה. אור השמש חשוב לייצור ויטמין D ולבריאות, אבל הוא מסווג גם כמסרטן מלא, כלומר גורם שיכול גם להתחיל תהליך סרטני וגם לקדם אותו.
