מאז גילוי החיסון הראשון לאבעבועות שחורות במאה ה־ 18 על ידי אדוארד ג'נר, הצליחו החיסונים לשנות את פני ההיסטוריה של בריאות האדם. מחלות, שבעבר גרמו לתחלואה קשה ולתמותה, הפכו לנדירות, או הוכחדו.
הבסיס לפעולת החיסונים הוא הפעלת מערכת החיסון באופן בטוח ומבוקר, כך שמערכת החיסון בגופנו תלמד לזהות את הנגיף או החיידק, ו"תדע" להלחם בו במהירות, במקרה של חשיפה עתידית. כשאדם מתחסן, הוא נחשף לגרסה מוחלשת, או בחלק מהמקרים בלתי פעילה, של מחולל המחלה (לעיתים רק לחלבון, או מקטע גנטי ממנו). המרכיבים המוחלשים או הבלתי פעילים הללו , אינם גורמים למחלה עצמה, אבל מספיקים כדי לעורר תגובה חיסונית שתביא ל"הגנה" כנגד אותו מחולל.
מערכת החיסון מגיבה למחולל (או לחיסון), בשני שלבים באופן עקרוני: תגובה ראשונית של תאי הדם הלבנים, שמזהים את המחולל, ומתחילים לייצר כנגדו נוגדנים, ותגובה משנית, בה חלק מהתאים והנוגדנים "נשמרים" בגוף, לצורך יצירת "זכרון חיסוני" לטווח ארוך. מדובר בזכרון חיסוני שנשמר ברוב המקרים לשנים ארוכות. בחלק מהחיסונים נדרש "בוסטר" כלומר תזכורת בצורה של מנה נוספת לעידוד של יצירת הגנה נוספת.
מערכת החיסון הולכת ונחלשת במהלך החיים
באמצעות חיסונים ניתן למנוע מגוון רחב של מחלות זיהומיות חמורות, כגון: חצבת, שעלת, דיפתריה, טטנוס, פוליו ושפעת. מחלות אלה גרמו בעבר לתמותה ניכרת וגבו מחירים כבדים ממי ששרדו את המחלות: נכות וסבל אנושי. דוגמה קלאסית היא מחלת הפוליו, שגרמה לעיוותים ולשיתוק בקרב ילדים רבים ברחבי העולם עד שנות ה־50. בזכות מבצעי חיסון רחבי היקף נעלמה המחלה כמעט לחלוטין ממדינות רבות. כשניסו להפסיק את החיסון לשעלת למשל באנגליה חלה עלייה משמעותית בתמותת תינוקות ולכן החזירו את החיסונים הללו לשגרה.
מחקרים רבים מצביעים על כך, שחיסונים מצילים מדי שנה מיליוני בני אדם ברחבי העולם, לא רק מגינים על אנשים בריאים, אלא גם מונעים סיבוכים קשים בקרב אוכלוסיות בסיכון: תינוקות, קשישים, נשים הרות וחולים כרוניים. האוכלוסיות הללו נחשבות כבעלות מערכת חיסון "חלשה" יותר. חשוב לציין שעם הגיל, מערכת החיסון שלנו הולכת ונחלשת כך שאוכלוסייה מבוגרת, נחשבת באופן יחסי כאוכלוסיית סיכון, גם אם חוסנה בעבר כנגד המחוללים הללו.
מעבר למניעת מחלות זיהומיות חריפות, יש לחיסונים תפקיד גם בהפחתת סיבוכים ארוכי טווח. למשל, החיסון כנגד נגיף הפפילומה – מפחית את הסיכון להתפתחות סרטן צוואר הרחם, או החיסון כנגד הפטיטיס מסוג B – מפחית סיכון לשחמת כבד ולסרטן כבד. כלומר, החיסונים לא רק מונעים מחלות מיידיות, אלא מהווים גם השקעה בבריאות העתידית של האוכלוסייה.
חסינות עדר והגנה עקיפה
יתרון ייחודי של חיסונים הוא יצירת "חסינות עדר". כאשר שיעור גבוה מהאוכלוסייה מתחסן, נגיפים וחיידקים מתקשים להתפשט. מצב זה מגן, בנוסף לאוכלוסיות בסיכון, גם על מי שלא יכולים להתחסן, למשל: חולים עם מערכת חיסונית מוחלשת (הסובלים ממחלות חסר חיסוני ראשוני /מולד או שניוני/נרכש), או אנשים הסובלים מאלרגיות קשות לתרופות, ולפיכך לא יכולים להתחסן בחלק מהחיסונים. לאנשים עם הפרעה מולדת, או נרכשת, במערכת החיסון, אסור לתת חיסונים חיים מוחלשים, כגון: חצבת. הדרך היחידה להגן עליהם, היא בכך שכל האוכלוסיה סביבם תהיה מחוסנת, ותיצור "הגנת עדר".
עם זאת, כדאי לציין, שמתן חיסונים מומתים – לחולים עם הפרעה במערכת החיסון, לרוב כן מומלצת.
לחיסונים יש גם השפעה כלכלית וחברתית מעבר להצלת חיים. טיפול במחלות זיהומיות דורש משאבים רפואיים רבים, ימי אשפוז ארוכים, שימוש בתרופות יקרות (שיש להן לפעמים גם תופעות לוואי) והפסד ימי עבודה ולימודים. לכן, השקעה במבצעי חיסון משתלמת לחברה כולה ומפחיתה פערים בריאותיים וכלכליים.
אתגרים בעידן המודרני
בעשורים האחרונים נצפתה ירידה באמון הציבור בחיסונים בחלק מהמדינות. מידע כוזב, המופץ בלי ביקורת (בעיקר ברשתות החברתיות), תפיסות שגויות, בורות וחשש מתופעות לוואי, גורמים לחלק מההורים להימנע מחיסון ילדיהם. זוהי תופעה המסכנת את בריאות הציבור כולו, מאחר שגם ירידה קטנה בשיעורי ההתחסנות, עלולה להוביל להתפרצויות מחודשות של מחלות שנחשבו ל"מנוצחות" .
ההתחסנות היא למעשה פעולה של סולידריות חברתית. כשאנחנו מתחסנים, אנו תורמים להגנה על סביבתנו: על הורינו, ילדינו, חברינו ושכנינו. בחברה מודרנית, שבה מגיפות עלולות להתפשט בקלות, עקב תנועת אוכלוסיות וגלובליזציה, המשמעות של ההתחסנות גדולה פי כמה וכמה.
מגיפת הקורונה המחישה עד כמה חיוני חיסון יעיל לבלימת התפשטות מגיפה עולמית וחזרה לחיים תקינים.
למה חשוב להתחסן מפני חצבת?
לאחרונה חלה עלייה מדאיגה במקרי החצבת בישראל. ב-3 חודשים האחרונים אובחנו מעל 520 חולים, כ-80% מהם ילדים, רובם לא מחוסנים. רק השבוע התבשרנו על מותו הטראגי של פעוט שני בירושלים, עקב המחלה. חצבת היא מחלה קשה, שעלולה להוביל לסיבוכים חמורים כמו: דלקות אוזניים, דלקת ריאות, פרכוסים, ואף מקרי מוות – במיוחד בקרב פעוטות. לאור זאת, משרד הבריאות החל בקמפיין חירום לחיסון, בדגש על קהילות שבהן שיעורי ההתחסנות נמוכים. שיעורי ההתחסנות ירדו מ‑96% בעבר לכ‑90%‑92% כיום, עם אזורים כמו ירושלים, שבהם שיעור המנה הראשונה עומד על רק 79%.
אחריותנו כחברה היא לתמוך במבצעי חיסון, להנגיש מידע אמין לציבור, ולפעול כדי שכל אדם יוכל ליהנות מההגנה שהם מעניקים. במילים אחרות – החיסונים אינם רק זכות, אלא גם חובה מוסרית אישית, חברתית וקהילתית.
ד"ר רמית מעוז סגל היא מומחית לרפואה פנימית, אלרגיה ואימונולוגיה קלינית, רופאה בכירה בבית חולים שיבא במכון לאימונולוגיה קלינית אנגיואדמה ואלרגיה, חברת וועד האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית
