מאת פרופ' צבי פרידלנדר, מנהל פנימית ד', המרכז הרפואי הדסה עין כרם, יו"ר האיגוד הישראלי לרפואת ריאות
יום האסתמה הבינלאומי המצוין ברחבי העולם מדי שנה בחודש מאי, מגיע השנה בעיתוי רגיש במיוחד עבור הציבור הישראלי. עבור כחצי מיליון חולי האסתמה בישראל, השנה האחרונה לא הייתה רק מאבק רפואי שגרתי, אלא התמודדות משולבת עם השלכותיה הישירות והעקיפות של המלחמה לצד שינויים משמעותיים. הנתונים העולמיים מלמדים כי אסתמה היא מחלה חובקת עולם המשפיעה על כ-262 מיליון בני אדם, וגם כיום גובה למרבה הצער את חייהם של כ-455,000 איש מדי שנה. בישראל, המחלה מהווה גורם משמעותי לעומס על מערכת הבריאות, עם נתונים המצביעים על כ-75 עד 100 אשפוזים לכל 100,000 איש בשנה כתוצאה מהתלקחויות חריפות של המחלה.
המציאות הביטחונית המורכבת שהחלה ב-7 באוקטובר והתפתחה למלחמת "חרבות ברזל" מתמשכת, יצרה סביבה רוויית סטרס שמשפיעה באופן ישיר על הבריאות בכלל ועל בריאות הריאות בפרט. המתח הנפשי המצטבר, הדאגה לחטופים ולחיילים והחרדה מהעתיד, הובילו לעלייה בתופעות המזיקות לחולי נשימה, ובראשן הגברת העישון. אנו רואים חזרה לעישון גם אצל מי שהצליחו להיגמל בעבר, לצד החמרה בהרגלי העישון אצל חולים פעילים. יתרה מכך, הסטרס גורם לעיתים קרובות לירידה בהיענות לטיפול התרופתי הקבוע. חולים רבים, העסוקים בהישרדות יומיומית תחת מתח, פחות מקפידים על נטילת המשאפים המניעתיים, מה שמוביל בהכרח לעלייה ברמת חומרת המחלה ולהתלקחויות קשות הדורשות התערבות רפואית דחופה. חשוב לזכור שמתח וסטרס עלולים להוות גם טריגר להתפתחות התלקחויות של מחלת האסתמה.
לצד האתגר הביטחוני, אנו עדים ל"שגעת אקלים" שמערימה קשיים נוספים. גלי החום הקיצוניים ואירועי האובך הכבד הפכו לשכיחים יותר ויותר בעונות המעבר ובכלל. האובך, המורכב מחלקיקי אבק, חול ואף מיקרו-פלסטיק, מהווה סכנה מוחשית לחולי ריאות מכיוון שחלקיקים אלו חודרים לעומק הריאות ומעוררים תגובות דלקתיות. התופעה מחמירה בזמן מאמץ בה קצב ועומק הנשימות מתגבר. התוצאה היא קשיי נשימה, שיעול מוגבר והתקפים חריפים הדורשים לעיתים טיפול בסטרואידים סיסטמיים ואפילו אשפוז. חשוב לזכור כי האובך אינו מסוכן רק לחולים כרוניים, אלא גם לאוכלוסיות רגישות כמו ילדים, קשישים ונשים בהריון. בימים של זיהום אוויר גבוה, ההמלצה החד-משמעית עבור חולי אסתמה היא להישאר בחללים סגורים ולהימנע ככל הניתן מפעילות גופנית בחוץ. אנו רואים קשר ישיר בין ימי האובך לבין עלייה בפניות לרופאי הריאות, כאשר חולים רבים מדווחים כי ההחמרה במצבם החלה בדיוק באותם ימי אקלים מאתגרים.
למרות האתגרים הללו, חשוב להדגיש שעולם הרפואה נמצא בעיצומה של מהפכה טכנולוגית ותרופתית המאפשרת לחולים לנהל חיים מלאים ובריאים. בעשור האחרון נכנסו לשימוש פתרונות חדשניים המשנים את פני הטיפול ורווחתם של החולים באסתמה. תובנה מדעית מרכזית היא הצורך להגיע לדרכי האוויר הקטנות (Small Airways), אשר נפגעות בשיעור גבוה בקרב חולי האסתמה. מחקרים הראו כי אצל עד תשעה מתוך עשרה חולים יכולה להיות מעורבות של דרכי האוויר הללו, וכי ככל שדרגת האסתמה חמורה יותר, כך גדלה המעורבות של האזורים העמוקים בריאה. העובדה שדרכי האוויר הקטנות הן בעלות שטח הפנים הגדול ביותר בריאה מדגישה את החשיבות של טיפול ממוקד המסוגל להגיע אליהן.
חידוש ושינוי משמעותי עוד יותר הינו המשאפים ה"משולשים" (משאפי ה"טריפל"), המכילים שילוב של שלושה חומרים פעילים: סטרואידים ושני סוגי מרחיבי סימפונות. השימוש במשאף הכולל את שלוש התרופות הללו יחדיו מקל על הסובלים מאסתמה ומעלה את ההיענות לטיפול המניעתי בחולים אלו. הטיפול המשולש עשוי לשפר את התפקוד הריאתי ולמנוע התלקחויות וכך להפחית את הצורך בסטרואידים הניתנים בכדורים הנושאים עמם תופעות לוואי משמעותיות. חלק מהמשאפים הללו מיוצרים בטכנולוגיית חלקיקים זעירים מאוד (Extra-fine). המסוגלים לחדור לעומק הריאה ולהשפיע גם על דרכי האוויר הקטנות. בנוסף, עבור חולים באסתמה קשה שאינה מגיבה למשאפים, עומדים לרשותנו כיום מספר טיפולים ביולוגיים מכוונים, ובמטופלים רבים – רבי עוצמה. טיפולים אלו מאפשרים למטופלים רבים לחזור לשגרה מלאה, כולל עיסוק בספורט, ומביאים אותם למצב של הפוגה יחסית המאופיינת בהיעדר התקפים, יציבות בתפקודי הריאה ומיעוט סימפטומים.
בעידן המציב בפני חולי האסתמה אתגרים נשימתיים ונפשיים כאחד, המעטפת הטיפולית המניעתית חשובה מאי פעם. אין צורך וגם לא רצוי לחכות להתקף הבא כדי לפעול. האבחון הרפואי כיום הוא מדויק ומתקדם, וכולל בדיקות כמו ניטור גז ננשף ותפקודי ריאות מקיפים. אני קורא לכל חולי האסתמה ולסובלים מקוצר נשימה מתמשך לפנות לרופאי הריאות, להכיר את האפשרויות הטיפוליות החדשות ולוודא שהם משתמשים במשאפים בצורה נכונה. המטרה שלנו היא לא רק לשלוט במחלה, אלא לאפשר לחולי האסתמה לחיות לצדה בביטחון ובאיכות חיים מקסימלית, למרות תנאי הסביבה והתקופה המורכבת, כך שהאסתמה לא תהווה גורם מגביל לאף פעילות שהמטופל חפץ בה.
