יש אנשים שהפסיקו להסתכל כל רגע בערוצי החדשות בטלגרם. לא משום ששום דבר לא קרה, אלא משום שהכול קרה בבת אחת. הם תיארו את התחושה כמו עמידה מתחת למפל בלתי פוסק של חדשות רעות. עם זאת, לפי החוקרים, הפתרון אינו להתנתק מהאקטואליה, אלא לבנות הרגלים בריאים יותר סביב האופן, הזמן והמקום שבהם אנחנו צורכים חדשות.
התחושה הזו רחוקה מלהיות נדירה. לפי דו"ח החדשות הדיגיטליות של מכון רויטרס לשנת 2025, 69% מהאנשים בקנדה נמנעים מחדשות לפחות מדי פעם, וזה עוד במדינה שקטה כמו קנדה. בעולם כולו, 40% מדווחים שהם עושים זאת לפחות מדי פעם, וזהו השיעור הגבוה ביותר שנמדד אי פעם. הסיבות שחזרו שוב ושוב: החדשות הכניסו אותם למצב רוח רע, והם הרגישו מוצפים וחסרי אונים.
עלי ג'סמניאי, העוסק בפסיכולוגיה התפתחותית, טוען שעייפות מחדשות אינה עצלות או חולשה, אלא תגובה צפויה של מוח אנושי שנפגש עם סביבה שלא נועד לנווט בה. הרבה לפני הסמארטפון, ואפילו לפני הדפוס, המוח שלנו עוצב סביב בעיה אחת: לשרוד מספיק זמן כדי להתרבות. אבותינו שהקשבו לרשרוש בעשב ועצרו להביט הותירו אחריהם יותר צאצאים מאלה שהתעלמו.
זהו הבסיס למה שהפסיכולוגים מכנים הטיה שלילית, אחד הממצאים המבוססים ביותר במדע הקוגניטיבי. המוח האנושי שוקל מידע שלילי בכובד רב יותר, מבחין בו מהר יותר וזוכר אותו זמן רב יותר. טורף קרוב היה חשוב יותר משקיעה יפה, ומחיר ההחמצה של איום אמיתי היה מוות.
הבעיה היא שהמוח לא השתנה מאז, אבל גודל העולם שהוא נדרש לסרוק כן. במשך רוב ההיסטוריה האנושית האיומים היו מקומיים: שבט שכן, בצורת, מחלתו של ילד שהכרנו. מידע על מקומות רחוקים בקושי הגיע. בשנת 2026 אותה מערכת עצבים נדרשת לקלוט מלחמה באזור אחד, משבר כלכלי באחר ואסון אקלים בשלישי, הכול עוד לפני הצהריים. מחקר שפורסם בכתב העת Nature Human Behaviour בחן יותר מ-105,000 כותרות אמיתיות שנצפו כמעט שישה מיליון פעמים, ומצא שכל מילה שלילית נוספת העלתה את שיעור ההקלקה. הגוף מגיב עוד לפני שהשכל הספיק להחליט אם האיום בכלל נוגע אלינו.
הפתרון לעייפות מחדשות אינו הימנעות מוחלטת, שכן דמוקרטיה תלויה באזרחים מעודכנים, אלא ניהול חכם ומבוקר של מקורות המידע ואופן הצריכה שלהם. כדי להגן על בריאות הנפש ולהפחית עומס, מומלץ להגביל את הקריאה לפרקי זמן מוגדרים מראש, להעדיף כתבות עומק איכותיות על פני פוסטים קצרים וטעונים רגשית ברשתות החברתיות, ולהתרחק מתוכן פרובוקטיבי שנועד לעורר זעם באופן מלאכותי. בנוסף, חשוב להתמקד בפעולות מעשיות וקטנות שניתן לנקוט בתגובה למידע, ובכך לצמצם את תחושת חוסר האונים. החדשות אולי לא יהפכו לקלות יותר לעיכול, אך המוח שלנו מסוגל להסתגל ולפתח הרגלי צריכה מודעים ובריאים יותר.
