מדענים מבריסטול ומהאוניברסיטה לבריאות תעסוקתית וסביבתית ביפן, ביקשו להבין כיצד "חוסר תיאום צירקדי" – תופעת ה"ג'ט לג", שבה השעון הביולוגי של הגוף משובש – משפיע על ההורמונים האחראים לוויסות התיאבון. במחקר חדש זה, הצוות הבינלאומי חושף כיצד חוסר תיאום צירקדי יכול לשנות באופן עמוק את הויסות המוחי של ההורמונים השולטים ברעב, וזאת על חשבון הבריאות המטבולית. הממצאים, שפורסמו בכתב העת Communications Biology, עשויים לסייע למיליוני אנשים שעובדים במהלך הלילה ונאבקים בעלייה במשקל.
הצוות התמקד בהורמונים גלוקוקורטיקואידים המופרשים בבלוטת יותרת הכליה, המווסתים תפקודים פיזיולוגיים רבים כולל חילוף חומרים ותיאבון. הורמונים גלוקוקורטיקואידים ידועים כמווסתים ישירות קבוצה של חלבונים במוח השולטים בהתנהגות מעוררת תיאבון, כאשר חלקם מגבירים תיאבון וחלקם מפחיתים תיאבון.
בניסוי שהשתמש במודלים של בעלי חיים, שכלל קבוצת ביקורת וקבוצת "ג'ט לג", הצוות מצא שחוסר התאמה של השינה לשעות הלילה הוביל לכך שהחלבונים המוחיים שמגבירים תיאבון בקבוצת ה״ג׳ט לג״ הפכו לבלתי מווסתים, מה שהוביל לרצון מוגבר לאכול.
באופן מדהים, הצוות גילה כי חולדות בקבוצת הביקורת אכלו 88.4% מהצריכה היומית שלהן במהלך השלב הפעיל שלהן, ורק 11.6% במהלך השלב הלא פעיל שלהן. לעומת זאת, קבוצת ה"ג'ט לג" צרכה 53.8% מהקלוריות היומיות שלהם בשלב הלא פעיל (ללא עלייה בפעילות בזמן זה), כמעט פי חמישה יותר ממה שקבוצת הביקורת צרכה בשלב הלא פעיל. תוצאות אלה מראות כי עיתוי צריכת המזון הוא שנפגע.
