מחצית מההפרעות הפסיכיאטריות והפרעות השימוש בחומרים מתחילות עד גיל 18, ושלושה רבעים עד גיל 24. למרות שמדובר בסטטיסטיקה מדאיגה, מחקר חדש מבית החולים הכללי של מסצ'וסטס (MGH) מגלה שטיפול בהפרעות פסיכיאטריות באמצעות תרופות פסיכיאטריות בילדים ובני נוער אינו מעלה את הסיכון לפתח הפרעות התמכרות לחומרים שונים. למעשה, עבור לפחות שלוש הפרעות – הפרעת קשב וריכוז – ADHD, הפרעת דיכאון מג'ורי והפרעות פסיכוטיות – טיפול בתרופות הפחית את הסיכון לפתח התמכרות לחומרים. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Child and Adolescent Psychopharmacology.
את צוות המחקר הוביל ד"ר טימותי וילנס, ראש החטיבה לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים, מנהל שותף של המרכז לרפואת התמכרויות, ומנהל שירותי התמכרות לסמים בפסיכופרמקולוגיה ילדים ב-MGH. המחקר נערך באמצעות מימון של יוזמת NIH Helping to End Addiction Long-Termי(HEAL). "ידענו שמחלת נפש בילדים מכפילה פי שלושה את הסבירות לפתח התמכרות לחומרים", אומר וילנס, מה שגרם לצוות שלו לבדוק אם נתון זה נכון גם אם ההפרעות הללו מטופלות תרופתית באותם ילדים, או האם הטיפול התרופתי מפחית את הסיכון לפתח התמכרות לחומרים.
צוות המחקר בחן 26 מחקרים קודמים עם תוצאות ארוכות טווח, בהם נכללו כמעט ששה מיליון אנשים. רוב המחקרים הראו שהטיפול הפחית את השימוש בחומרים ממכרים או שלא השפיע עליו. "מצאנו שטיפולים תרופתיים בהפרעות פסיכיאטריות במהלך הילדות מפחיתים את התפתחות התמכרות לחומרים בכ-30-35%, במיוחד כאשר הטיפול מתחיל מוקדם ולפרק זמן ארוך יותר, במיוחד עם ADHD", מסבירה המחברת השותפה איימי ברגר. "הטיפולים שהחלו לפני גיל תשע, והיו ממושכים יותר, היו היעילים ביותר בהפחתת התמכרות לחומרים, במיוחד בהפרעות קשב וריכוז", אומר וילנס, ומוסיף כי הגיוני אינטואיטיבית שלטיפול מוקדם וארוך יותר יש השפעה חיובית וגדולה הרבה יותר. "אנחנו חושבים שזה כנראה רלוונטי גם להפרעות פסיכיאטריות אחרות."
"העובדה שהספרות מראה שהפרעות פסיכיאטריות בנוער הן גורמי סיכון משמעותיים להתמכרות לחומרים יחד עם הממצאים שלנו שטיפול תרופתי מפחית את הסיכון הזה מאשרת שעלינו לזהות ולטפל בהפרעות פסיכיאטריות בשלב מוקדם בחיים", מוסיף וילנס. "איסוף מוקדם וטיפול בילדים האלה כל עוד הם דורשים טיפול מובילים לתוצאה הרבה יותר טובה בכל הנוגע להתמכרות לחומרים".
