מחקר אורך שנערך בארה"ב הראה שבשנים שלאחר שעברו התאמה מגדרית חברתית, הרוב המכריע של הילדים הטרנסג'נדרים הצעירים המשיכו להזדהות ככאלה. המחקר פורסם בכתב העת Pediatrics.
התאמה מגדרית חברתית היא ביצוע שינויים מגדריים לא רפואיים כמו שינוי שם, לבוש, כינוי גוף (את/אתה), ושיתוף קרובי משפחה וחברים.
מבין 317 ילדים טרנסג'נדרים שהשתתפו במחקר, רק 7.3% שינו בחזרה הזיהוי המגדרי שלהם במהלך תקופה של 5 שנים. 94% מהילדים הזדהו כטרנסג'נדרים בינאריים עד סוף השנה החמישית, 2.5% הזדהו כסיסג'נדרים (חשים התאמה בין הזהות המגדרית והמין שבו נולדו) ו-3.5% הזדהו כא-בינאריים (ללא זהות נשית או גברית מובהקת).
החוקרים סבורים שהתוצאות של המחקר מצביעות על כך שחרטה אחרי התאמה מגדרית היא דבר נדיר, וילדים טרנסג'נדרים שעברו התאמה מגדרית חברתית בגילאים מוקדמים המשיכו להזדהות כטרנסג'נדרים.
בתום תקופת המחקר, 1.3% מהילדים חזרו למגדר הקודם שלהם, ולאחר מכן חזרו לזהותם הטרנסג'נדרית הבינארית.
רק 0.5% מאלה שעברו התאמה מגדרית חברתית בגיל 6 ומעלה התחרטו וחזרו למגדר המקורי שלהם, ואילו 5.6% מהילדים מתחת לגיל 6 עברו התאמה מגדרית מחדש (לרוב למין שנקבע להם בלידה). החוקרים הדגישו שגם בקרב הילדים הצעירים הללו, שיעור החרטה היה נמוך מאוד.
לפי נתוני המחקר, החזרה למגדר המקורי התרחש לרוב לפני גיל 10. כל הילדים פרט לאחד שבחרו לעבור חזרה למין שאיתו נולדו עשו זאת לפני גיל 9, כאשר המעבר חזרה האחרון היה בגיל 11. החוקרים ציינו כי לא היה קשר בין המין בו נולדו הילדים לשיעור המעבר החוזר.
החוקרים כותבים שככל שיותר ילדים "יוצאים מהארון" כטרנסג'נדרים ונתמכים במעבר שלהם בשלב מוקדם בהתפתחות, כל חשוב יותר שקלינאים יבינו את החוויות של הקבוצה הזו ולא יניחו לגביהן הנחות כפונקציה של נתונים ישנים יותר מבני נוער שחיו בנסיבות שונות. החוקרים הוסיפו שחשוב שגם הרופאים וגם המשפחות יבינו את תהליך ההתאמה המגדרית על מנת להקל על הילדים שעוברים אותו.
לתהליך ההתאמה המגדרית החברתי יש חשיבות רבה ללא קשר לתוצאה הסופית של השינוי המגדרי. איסור על מעבר חברתי עלול להעביר לילד את המסר שזהותו שגויה או לא חוקית, וזה יכול לגרום לבושה ולפגוע ביחסים בתוך משפחה. בנוסף, ניסיונות לכפות על ילדים טרנסג'נדרים להיות סיסג'נדרים עלולים לגרום לניסיונות התאבדות.
המחקר מפריך את טענותיהם של רופאים ופוליטיקאים שטוענים שקטינים צעירים מכדי לבצע התאמה מגדרית, שכן הוא מראה שכמעט כל הילדים שביצעו תהליך התאמה מגדרית לפני גיל 12 שמרו על זהותם המגדרית.
במחקר השתתפו 208 בנות טרנסג'נדריות ו-109 בנים טרנסג'נדרים בגילאי 3 עד 12 שנים מארה"ב ומקנדה. הנתונים דווחו על ידי הילדים והמשפחות שלהם. ילדים החלו את המעבר שלהם בגיל 6.5 בממוצע. יותר משני שלישים מהמשתתפים היו לבנים, 17% היו רבי-גזע, 9% היו היספנים ו-2% היו שחורים. החוקרים גם הדגישו שרוב ההורים במחקר היו בעלי הכנסה גבוהה ולמדו בקולג'. הניתוח לא מדד אם ילדים עומדים בקריטריונים לדיספוריה מגדרית בילדים.
11.7% מהילדים נטלו מעכבי התבגרות כשהמחקר החל. החוקרים ניבאו שהמשתתפים שלא היו בגיל ההתבגרות בזמן המחקר ושהזדהו כטרנסג'נדר בינארי או א-בינארי, יבקשו בהמשך להשתמש בהורמונים או במעכבי ההתבגרות כשיהיו זכאים לכך.
הטיה אפשרית במחקר היא שרוב המשתתפים כבר היו בתהליך ההתאמה המגדרית במשך ממוצע של 1.6 שנים כשהמחקר התחיל, דבר המצביע על כך שהם היו מרוצים למדי מהבחירה שלהם. בנוסף, לא סביר שילדים שהתחרטו מהר יחסית ישתתפו במחקר. בנוסף, 26 משפחות נשרו מהמחקר וייתכן שברבות מהן הילד לא היה מרוצה מההתאמה המגדרית.
