מאת ד"ר דניאל קייזמן, מומחה לרפואה פנימית ואונקולוגיה, מנהל היחידה לגידולי דרכי השתן במרכז הרפואי איכילוב
שאלו את המעשן הממוצע ממה הוא מפחד, והתשובה הכמעט אוטומטית תהיה סרטן ריאות או התקף לב. זו עובדה מוכרת, כמעט מובנת מאליה, שנמצאת על כל קופסת סיגריות. אבל במרפאות האונקולוגיות אנחנו פוגשים מדי יום את מה שרוב הציבור פחות מודע לו: לעשן הסיגריות יש כרטיס מעבר חופשי לכל מערכות הגוף, והוא מחולל שמות באיברים שאיש לא מקשר אליהם את ההרגל הזה.
דווקא עכשיו, כשאנו מציינים את היום הבינלאומי ללא עישון, ובתקופה שבה יש ישראלים שמוצאים את עצמם מעשנים יותר בגלל הלחץ, החרדה והמציאות הביטחונית המתמשכת, חיוני להציף את הנזקים השקטים והפחות מדוברים.
כאונקולוג המטפל בגידולים במערכת השתן, המחלות שאני פוגש בתדירות הגבוהה ביותר בהקשר זה הינן סרטן שלפוחית השתן וסרטן הכליה. עבור רוב המטופלים שלי, רגע האבחנה מלווה בהפתעה מוחלטת. "דוקטור, איך זה קשור?", הם שואלים, "הרי עישנתי לריאות, לא לבטן".
התשובה פשוטה וקטלנית: החומרים המסרטנים שבסיגריה אינם נעלמים במערכת הנשימה. הם נספגים ישירות ממערכת הנשימה אל מחזור הדם, מפולטרים החוצה על ידי הכליות, ומשם מופרשים אל השתן. שלפוחית השתן היא למעשה מכל איסוף, שבו הנוזל הרעיל הזה יושב במשך שעות ארוכות ובא במגע רציף עם הדופן הפנימית של האיבר.
החשיפה הכימית הממושכת הזו גורמת לנזק מצטבר לתאים לאורך שנים, ומעלה משמעותית את הסיכון לגידולים. גרוע מכך: אצל מעשנים, גידולים נוטים לפעמים להיות אגרסיביים יותר, נוטים לחזור יותר לאחר כריתה, ודורשים טיפולים מורכבים ופולשניים יותר. תמרור האזהרה המרכזי הוא דם בשתן – שלעיתים קרובות מופיע ללא כל כאב. אנשים לפעמים נוטים לפטור זאת כ"דלקת חולפת" או לפחד מהבירור, ובכך מחמיצים חלון הזדמנויות קריטי לגילוי מוקדם מציל חיים.
באותו אופן בדיוק, עישון קשור ישירות גם לסרטן הכליה. הוא פוגע בכלי הדם העדינים של הרקמה הכלייתית, מאיץ תהליכים דלקתיים כרוניים ומעלה את הסיכון להתפתחות גידולים – כאשר הנוסחה ברורה: ככל ששנות העישון ומספר הסיגריות ביום עולים, כך מזנק הסיכון.
עשן הסיגריות מכיל אלפי חומרים כימיים, מתוכם עשרות מסרטנים מוכחים (קרצינוגנים). דרך זרם הדם הם מגיעים לכל פינה: לסרטן הלבלב, הוושט, הקיבה, המעי הגס, חלל הפה וצוואר הרחם. לצד אלו, הרעלים הללו מחוללים פגיעה מערכתית כרונית – החל משבץ מוחי ומחלות לב, דרך פגיעה בלתי הפיכה בתפקוד הכליות והחמרת סוכרת, ועד לפגיעה בפוריות, בתפקוד המיני ובהזדקנות מואצת של העור.
המלכוד הגדול הוא האשליה. הגוף שותק במשך שנים. אין כאב מיידי, והתחושה היא ש"לי זה לא יקרה" או ש"הגוף שלי מסתדר". אך המציאות הרפואית מראה שהחשבון מוגש בסוף, והוא כבד מאוד.
בתקופות של סטרס לאומי, הסיגריה נתפסת כחברה קרובה, כמפלט רגשי זמין. אך תחושת ההרגעה שהיא מספקת היא אשליה פיזיולוגית רגעית, שרק מגבירה את החרדה ברגע שהניקוטין צונח בדם. בטווח הארוך, המחיר שאנחנו משלמים עליה כפול – נפשית וגופנית.
למרות התמונה המורכבת, הטור הזה חייב להסתיים במסר של תקווה: הגוף האנושי הוא מכונה מפעימה בעלת כושר התאוששות מדהים. מהרגע שבו מכבים את הסיגריה האחרונה, תהליך השיקום מתחיל באופן מיידי. בתוך שבועות ספורים לחץ הדם ותפקודי הריאה משתפרים. עם השנים, גם הסיכון לגידולים בדרכי השתן ובאיברים אחרים מתחיל לרדת בהתמדה. אף פעם, בכל גיל ובכל שלב, לא מאוחר מדי להפסיק.
הגיע הזמן שנשנה את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על עישון בישראל. זה לא רק שיעול טורדני בריאות. זהו גוף שלם, על כל מערכותיו, שנאלץ להתמודד יום-יום עם רעלים שקטים. החלק שהציבור אינו מכיר בנזקי העישון, מסוכן לא פחות מזה שהוא כבר מכיר.
