במחקר שעקב אחרי יותר מ-2,000 קשישים במשך שמונה שנים, חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס טוענים כי בידיהם ראיות חדשות משמעותיות המקשרות בין ירידה בחוש הריח לבין הסיכון לפתח דיכאון בסוף החיים. ממצאיהם, שפורסמו ב-26 ביוני בכתב העת Journal of Gerontology: Medical Sciences, אינם מוכיחים כי אובדן חוש הריח גורם לדיכאון, אך מצביעים על כך שהוא עשוי לשמש כאינדיקטור רב עוצמה לבריאות ולרווחה כללית.
"ראינו שוב ושוב שחוש ריח לקוי יכול להיות סימן אזהרה מוקדם למחלות נוירודגנרטיביות כמו אלצהיימר ופרקינסון, כמו גם סיכון מוגבר לתמותה. מחקר זה מדגיש את הקשר שלו עם תסמיני דיכאון", אומרת וידיה קמאת, פרופסורית חברה לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס. "בנוסף, מחקר זה בוחן גורמים שעשויים להשפיע על הקשר בין חוש הריח לדיכאון, כולל קוגניציה ירודה ודלקת".
המחקר השתמש בנתונים שנאספו מ-2,125 משתתפים במחקר ממשלתי פדרלי הידוע בשם מחקר בריאות, הזדקנות והרכב הגוף (Health ABC). קבוצה זו הורכבה מקבוצה של מבוגרים בריאים בגילאי 70-73 בתחילת תקופת המחקר בת שמונה השנים בשנים 1997-98. המשתתפים לא הראו קשיים בהליכה של 700 מטר, טיפוס של 10 מדרגות או ביצוע פעילויות רגילות בתחילת המחקר, והוערכו באופן אישי מדי שנה ובטלפון כל שישה חודשים. הבדיקות בדקו את היכולת לזהות ריחות מסוימים, העריכו דיכאון וניידות של המשתתפים.
