אנשים רבים חושבים על שיגדון כמחלה מעידן שחלף, בדומה לריקציה או לצפדינה – אך זה לא המצב. מחלה זו הקשתה בדרך כלל על העשירים והמלכותיים, כולל דמויות היסטוריות אמריקאיות כמו בנג'מין פרנקלין ותומס ג'פרסון. שיגדון היא אכן אחת המחלות העתיקות ביותר הידועות, שזוהו לראשונה על ידי המצרים הקדמונים בסביבות 2640 לפני הספירה. עם זאת, המחלה נפוצה כעת יותר מתמיד, ומשפיעה על יותר מ-10 מיליון אנשים בארצות הברית או כ-5% מהאוכלוסייה הבוגרת.
שיגדון (גאוט) היא הצורה הנפוצה ביותר של דלקת מפרקים, שבה חומצה אורית – תוצר לוואי של צריכת מזונות עשירים בחומצה אורית כמו בשר ואלכוהול – מצטברת בגוף ויוצרת גבישים בצורת מחט בתוך ומסביב למפרקים, בדרך כלל בכף הרגל. משקעים גבישיים אלה גורמים להתלקחויות של כאבים עזים, נפיחות ורגישות במפרקים, ויכולים לגרום לפגיעה כרונית במפרקים המגבילה את תנועתם ואיכות חייהם של המטופלים.
עודף של חומצה אורית במחזור הדם (מצב המכונה היפר-אוריצמיה) נחשב זה מכבר הגורם העיקרי של מחלת השיגדון, אבל בניגוד לאינטואיציה, רוב האנשים עם רמות גבוהות של חומצה אורית לא יפתחו את המחלה. למעשה, היפר-אוריצמיה ללא תסמינים שכיחה בערך פי ארבעה משיגדון. בנוסף, חולי שיגדון מראים רמות גבוהות יותר של חומצה אורית בנוזל המפרקי שלהם בהשוואה לדם שלהם, מסיבות שאינן ידועות. לכן היפר-אוריצמיה לא בהכרח הטריגר היחיד שגורם ליצירת גבישי חומצה אורית במפרקים. אז מה עוד יכול לגרום למחלה?
במחקר חדש שפורסם באינטרנט ב-1 בדצמבר 2022 בכתב העת Arthritis and Rheumatology, צוות מחקר בינלאומי בראשות בית הספר לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו זיהה מסלול מולקולרי חדשני שגורם לשיגדון, ולהתקדמותו ולשחיקת רקמות מפרקים. הממצאים מציעים חלבון בשם ״לובריצין״ – חלבון המצוי בנוזל המפרקים, כיעד טיפולי חדשני הן למניעה והן לטיפול במחלה.
