הפרעות בשליטה על היציאות הן נפוצות וקיימות אצל עד כחמישית מהאנשים באוכלוסייה הבוגרת. הפרעות אלו עלולות לגרום לאי-נוחות, למבוכה ולתסכול. בעבודות רבות דווח כי למעלה מ-5% מהאוכלוסייה מעל גיל 50 סובלים מבעיית אי שליטה על סוגרים הגורמת לבריחת צואה לפחות פעם אחת בשבוע. באוכלוסיות מבוגרות יותר נמצאה שכיחות גבוהה עוד יותר.
הפרעות בשליטה על הסוגרים עלולות להשפיע משמעותית על אורח החיים ועל הבריאות הגופנית והנפשית ועלולות להוביל לדיכאון, לאובדן הביטחון העצמי ולירידה בדימוי העצמי. מרבית הסובלים נאלצים לוותר על תחביבים, לעזוב את מקום העבודה וחשים פחד מתמיד מדליפות לא רצוניות או צורך להיות בקרבת שירותים בכל עת.
למרות השכיחות הרבה של הפרעות השליטה באוכלוסייה, רק מעט מהסובלים פונים לטיפול רפואי. במרבית המקרים המבוכה, והבושה הקשורות בהפרעה זו מונעת מהסובלים להתייעץ עם הרופא על אפשריות הטיפול. הערכה היא כי מיליוני אנשים סובלים בשקט מבעיות בשליטה בפעולות המעיים.
בניגוד לדעות הקדומות, אי שליטה על הסוגרים, אינה חלק טבעי מתהליך ההזדקנות או אירוע בלתי נמנע לאחר לידה. זהו מצב רפואי אשר ניתן לטיפול ולניהול.
מהי אי שליטה על הסוגר האנאלי?
זהו מצב בו אין יכולת לשלוט על פעולת המעיים. במקרים קלים – מדובר על בריחת גזים בלבד, או קושי להתאפק ולדחות את היציאה. במקרים מורכבים יותר ישנה בריחה של צואה נוזלית או צואה מוצקה. ישנם מספר מדדים העוזרים בקביעת החומרה של אי השליטה כתלות בסוג אי השליטה, בתדירות בה היא מתרחשת ובמידת ההפרעה באיכות החיים הנלווית אליה.
מדוע יש לי בעיות בשליטה בפעולות המעיים?
מנגנון השליטה על היציאות הינו מורכב ודורש פעילות תקינה של מערכת העצבים, שרירי רצפת האגן והשרירים העוטפים את פי הטבעת. במקרים בהם ישנה בעיה בכל אחד מהמרכיבים האלו – תיתכן הפרעה בשליטה על הסוגרים.
על מנת לברר את הגורם להפרעת השליטה על הסוגרים יש צורך לבצע בירור שכולל אולטרה סאונד המכוון לשרירי הסוגרים (אולטרה סאונד טראנס רקטלי TRUS) – על מנת לשלול פגם אנטומי בשרירים, בדיקת לחצים בפי הטבעת (מנומטריה של פי הטבעת), ולעיתים גם בדיקת הולכה עצבית (EMG).
מהם הפתרונות והטיפולים לבריחת צואה?
גם אם המסע עשוי להיות ארוך, קיימים פתרונות זמינים, כך שלכל מטופל יוצעו טיפולים המותאמים לתסמינים שלו ובהתאם לבירור שנערך לערכת הסיבות לאי השליטה.
- טיפול ראשוני שיכלול טכניקות התנהגותיות – שינויים באורח החיים, שינויים בצריכת הנוזלים והתזונה, תרגול לפעילות נכונה של המעי, תרגול לחיזוק רצפת האגן/פיזיותרפיה
- טיפול תרופתי גם הוא יכול לסייע במקרים מסוימים בדליפות הצואה.
- טיפולים המכוונים לחיזוק שרירי הסוגר – הזרקת סיליקון לסיבי השריר, שימוש בגלי רדיו לשיפור יכולת כיווץ השרירים.
- קוצב סקראלי – קוצב זה גורם לגירוי עצבי של עצב העצה אשר יכול לסייע בשיקום פעילות מעיים ולהשיבה לפעילות תקינה. הקוצב מתמקד בטיפול בבעיות במערכת התקשורת בין המעי והמוח אשר עשויות לגרום לתסמינים אלה.
- ניתוחים מורכבים – כגון תיקון פגם בשריר הסוגר האנאלי, או העברת שריר מהרגל לחיזוק הסוגר – ניתוחים אלו אשר היו נפוצים בעבר – נדירים כיום הרבה יותר.
- סוגר מלאכותי – המדובר בטבעת העוטפת את שרירי פי הטבעת וניתנת לפתיחה או סגירת פי הטבעת לפי רצון המטופל.
מהו הטיפול בגירוי עצבי של העצב הסקראלי שניתן בביה״ח איכילוב במרפאת הפרוקטולוגית של החטיבה הכירורגית?
מערכת גירוי עצבי, אשר מורכבת משתל רפואי זעיר השולח פעימות חשמליות ועדינות לעצבים השולטים בפעולות המעיים. אלו מסייעות לשיקום הפעילות העצבית התקינה, ומאפשרת שיפור ניכר בשליטה על הסוגרים. הגירוי עצבי של העצב הסקראלי מסייע למוח ולעצבים לתקשר טוב יותר כדי להבטיח את פעולתם התקינה של השרירים המשמשים לשליטה על היציאות. הטיפול בהשתלת הקוצב הסקרלי במרפאה הפרוקטולוגית באיכילוב, עשוי לסייע להמשיך בפעילויות השגרתיות ולסייע להימנע מחוויות מתסכלות ומביכות הכרוכות בבריחת צואה.
בתחילה משתמשים בקוצב זמני – המאפשר הערכה של יעילות הטיפול, ובמקרים בהם ישנו שיפור משמעותי בשליטה משתילים קוצב קבוע.
הטיפול בגירוי עצבי של העצב הסקראלי מסייע להמשיך בפעילויות יום-יומיות רבות, לאחר השתלת הקוצב הקבוע נדרש מעקב מינימלי בלבד אשר מומלץ לבצע פעם בחצי שנה. סוללת הקוצב יכולה להחזיק 5 עד 7 שנים, וניתן גם להשתמש בקוצב נטען שאורך החיים שלו ארוך יותר.
המערכת מאושרת לסריקות MRI לכל הגוף עד 3T.
הטיפול מאושר על ידי משרד הבריאות ונמצא בסל הבריאות בכול קופות החולים. אפשר לבצע את הטיפול בהשתלת הקוצב הסקראלי במסגרת המרפאה הפרוקטולוגית, בחטיבה הכירורגית בבית החולים איכילוב.
