ריספרידון היא תרופה אנטי-פסיכוטית חזקה שמשמשת בעיקר בבתי אבות ובמוסדות סיעודיים. היא ניתנת לחולי דמנציה כאשר גישות טיפוליות שאינן תרופתיות נכשלות בהרגעת תסמינים קשים כמו תוקפנות או אי שקט חמור. בבריטניה, זוהי התרופה היחידה מסוגה שמאושרת לשימוש בחולי דמנציה.
הממצאים, שפורסמו בכתב העת British Journal of Psychiatry, מערערים הנחות קודמות לפיהן ייתכנו קבוצות מטופלים שעבורן התרופה בטוחה יותר. ד״ר ביירון קריס מאוניברסיטת ברונל הסביר: ״ידענו שריספרידון גורמת לשבץ, אבל לא ידענו אם קבוצות מסוימות נמצאות בסיכון גבוה יותר מאחרות״. התשובה שהתקבלה הפתיעה את החוקרים: הסיכון לשבץ מוחי היה מוגבר באופן אחיד בקרב כל סוגי המטופלים, גם אלו שלא סבלו בעבר ממחלות לב או שבץ.
כמחצית מכלל חולי הדמנציה חווים אי שקט, מצב שגורם למצוקה רבה הן לחולים והן למטפלים בהם. כאשר טיפולים התנהגותיים ואסטרטגיות לא תרופתיות אינם מועילים, הרופאים נאלצים לפנות לריספרידון כמוצא אחרון. ממצאי המחקר מדגישים את הדילמה הקשה שעומדת בפני רופאים ומשפחות: הצורך לאזן בין היכולת של התרופה להרגיע אי שקט חמור לבין הסיכון לתופעות לוואי חמורות.
ההנחיות הרפואיות הנוכחיות ממליצות להגביל את הטיפול בריספרידון לשישה שבועות בלבד, אך במציאות חולים רבים ממשיכים ליטול את התרופה לתקופות ארוכות בהרבה. בנוסף, אין כיום תרופות חלופיות מאושרות לטיפול באי שקט קשה אצל חולי דמנציה, מה שמקשה עוד יותר על קבלת ההחלטות הרפואיות.
צוות המחקר ניתח רשומות רפואיות אנונימיות משירות הבריאות הבריטי שנאספו לאורך כעשרים שנה, והשווה בין חולי דמנציה שקיבלו ריספרידון לבין חולים דומים שלא נטלו את התרופה. ד״ר קריס הדגיש כי הממצאים מספקים מידע ברור יותר לגבי הסיכונים, ומאפשרים לרופאים, למטופלים ולבני משפחותיהם לקבל החלטות מושכלות יותר. לדבריו, כל החלטה צריכה להתקבל באופן אישי, תוך שיחה כנה בין כל הגורמים המעורבים.
