מגורים בשכונה המותאמת יותר להליכה מפחיתה את הסיכון לסרטן הקשור להשמנת יתר בקרב נשים – במיוחד סרטן השד לאחר גיל המעבר, אך גם סרטן השחלות, סרטן רירית הרחם ומיאלומה נפוצה, כך עולה ממחקר חדש שנערך על ידי בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה ובית הספר לרפואה גרוסמן באוניברסיטת ניו יורק. השמנת יתר נקשרה לסיכון מוגבר ל-13 סוגי סרטן אצל נשים, ופעילות גופנית, ללא תלות במסת הגוף, מפחיתה את הסיכון לחלק מסוגי סרטן אלה. המידה בה שכונת מגורים המאפשרת ומותאמת להליכה מוערכת לפי סדרה של תכונות עיצוב עירוניות המקדמות פעילות הולכי רגל ומידת התמיכה בפעילות גופנית כוללת, וקשורות למדד מסת גוף (BMI) נמוך יותר. עם זאת, עד כה מחקרים ארוכי טווח על המידה בה שכונת מגורים מותאמת להליכה והסיכון לסרטן הקשור בהשמנת יתר היו מוגבלים. הממצאים פורסמו בכתב העת Environmental Health Perspectives.
נשים שהתגוררו בשכונות המותאמות יותר להליכה כפי שהוערך על ידי נגישות ממוצעת ליעד וצפיפות אוכלוסייה במשך כ-24 שנות מעקב, היו בסיכון נמוך יותר לסרטן הקשור להשמנת יתר, במיוחד סרטן השד לאחר גיל המעבר. עם זאת, נמצאו גם קשרים מגנים קלים לסרטן רירית הרחם, סרטן השחלות ומיאלומה נפוצה. נשים שגרו באזורים המותאמים ביותר להליכה במחקר היו בסיכון נמוך ב-26 אחוזים לסרטן הקשור להשמנת יתר בהשוואה לנשים שגרו בשכונות הכי פחות מותאמות להליכה.
"תוצאות אלה תורמות לראיות ההולכות וגדלות של האופן שבו עיצוב עירוני משפיע על הבריאות והרווחה של אוכלוסיות מזדקנות", אמר אנדרו רנדל, פרופסור לאפידמיולוגיה בבית הספר קולומביה מיילמן. ״עיצוב עירוני יכול ליצור הקשר המקדם הליכה, מגביר את הפעילות הגופנית הכוללת ומפחית את התלות ברכב, מה שיכול להוביל לשיפורים הבאים במניעת מחלות המיוחסות למשקל לא בריא".
