מתוך כוונה לחקור כיצד בידוד חברתי ובדידות קשורים לדמנציה מאוחר יותר בחיים, חוקרים מאוניברסיטת וורוויק, אוניברסיטת קיימברידג' ואוניברסיטת פודן השתמשו בנתוני הדמיה מוחית של יותר מ-30,000 משתתפים במערך הנתונים של Biobank בבריטניה. אצל אנשים מבודדים חברתית נמצאו נפחים נמוכים יותר של אזורי מוח המעורבים בזיכרון ובלמידה. תוצאות המחקר התפרסמו ב-Neurology, כתב העת הרפואי של האקדמיה האמריקאית לנוירולוגיה.
בהתבסס על נתונים מה-Biobank של בריטניה, מאגר נתונים גדול במיוחד, החוקרים השתמשו בטכניקות שונות כדי לחקור את הקשרים היחסיים בין בידוד חברתי ובדידות לדמנציה מכל סיבה. לאחר התאמה לגורמי סיכון שונים, הוכח כי לאנשים מבודדים חברתית יש סבירות מוגברת של 26% לפתח דמנציה.
בדידות נקשרה גם לדמנציה מאוחר יותר בחיים, אך קשר זה לא היה משמעותי לאחר התאמה לדיכאון, שהסביר 75% מהקשר בין בדידות לדמנציה. לכן, בידוד חברתי אובייקטיבי הוא גורם סיכון עצמאי לדמנציה מאוחרת יותר. ניתוח תת-קבוצות נוסף הראה כי ההשפעה הייתה בולטת ביותר אצל אלו מעל גיל 60.
חשוב להתייחס לבידוד החברתי
פרופסור אדמונד רולס, מדען מוח מהמחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת וורוויק, אמר: "יש הבדל בין בידוד חברתי, שהוא מצב אובייקטיבי של קשרים חברתיים נמוכים, לבין בדידות, שהוא תפיסה סובייקטיבית של בידוד חברתי".
"לשניהם יש סיכונים לבריאות, אבל באמצעות מערך הנתונים הרב-מודאלי הנרחב מ-Biobank של בריטניה, ועבודה בצורה רב-תחומית המקשרת בין מדעי החישוב ומדעי המוח, הצלחנו להראות שבידוד חברתי, ולא הרגשה של בדידות, מהווה גורם סיכון עצמאי לדמנציה מאוחרת יותר. פירוש הדבר שהוא יכול לשמש כמנבא או סמן ביולוגי לדמנציה".
פרופסור ברברה ג'יי סאהקיאן, מהמחלקה לפסיכיאטריה של אוניברסיטת קיימברידג', אמרה: "עכשיו כשאנחנו יודעים את הסיכון לבריאות המוח ולדמנציה של בידוד חברתי, חשוב שהממשלה והקהילות ינקטו פעולות כדי להבטיח שלאנשים מבוגרים תהיה תקשורת ואינטראקציות עם אחרים על בסיס קבוע".
