כמעט 8 ק"מ מעל פני הים בהרי ההימלאיה, אחד העמקים הסלעיים בין הר האוורסט לפסגה המתאימה שלו, להוטסה, אינו מושלג כלל. מאות הרפתקנים מעמידים את המחנה האחרון שלהם בכל שנה לפני שהם מנסים לטפס על הפסגה הגבוהה בעולם מהצד הדרום-מזרחי שלה.
על פי מחקר חדש בהובלת אוניברסיטת קולורדו בולדר, המטיילים משאירים אחריהם מורשת קפואה של מיקרובים קשוחים, שיכולים לעמוד בתנאים קשים ובגבהים גבוהים, ולשכב רדומים באדמה במשך עשרות או אפילו מאות שנים.
המחקר לא רק מדגיש את ההשפעה הבלתי נראית של התיירות על ההר הגבוה בעולם, אלא גם יכול להוביל להבנה טובה יותר של מגבלות סביבתיות לחיים על פני כדור הארץ, כמו גם היכן עשויים להתקיים חיים בכוכבי לכת אחרים או בירחים קרים. הממצאים פורסמו בחודש שעבר בכתב העת Arctic, Antarctic and Alpine Research, שפורסם מטעם המכון למחקר ארקטי ואלפיני באוניברסיטת קולורדו בולדר.
"יש חתימה אנושית קפואה באוכלוסיית החיידקים של האוורסט, אפילו בגובה הזה", אמר סטיב שמידט, מחבר בכיר במאמר ופרופסור לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית.
בעשרות השנים האחרונות, מדענים לא הצליחו לזהות באופן חד-משמעי מיקרובים הקשורים לבני אדם בדגימות שנאספו בגובה של יותר מ-26,000 רגל. מחקר זה מסמן את הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בטכנולוגיית ריצוף גנים מהדור הבא כדי לנתח קרקע מגובה כה גבוה על הר האוורסט, מה שמאפשר לחוקרים לקבל תובנות חדשות על כמעט כל דבר ודבר שנמצא בהם.
החוקרים לא הופתעו למצוא מיקרואורגניזמים שהותירו בני אדם. מיקרובים נמצאים בכל מקום, אפילו באוויר, ויכולים בקלות לנחות במרחק מה ממחנות או שבילים סמוכים.
