מחקר חדש הראה שטיפול בתערובת של חמצן וגז צחוק (חמצן דו חנקני) שיפר משמעותית את הסימפטומים אצל אנשים עם דיכאון עמיד לטיפול. המחקר בגז הצחוק, המשמש רופאי שיניים להרגעת מטופלים, בוצע בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ובאוניברסיטת שיקגו ופורסם ב-Science Translational Medicine. בניסוי קליני שלב 2, החוקרים הוכיחו כי תסמיני הדיכאון משתפרים במהירות בעקבות שאיפת גז הצחוק במשך כשעה. יתרה מכך, הם דיווחו שהשפעת הטיפול יכולה להימשך מספר שבועות.
אחוז גדול מהסובלים מדיכאון אינם מגיבים לטיפולים נוגדי דיכאון סטנדרטיים. החולים במחקר הספציפי ניסוי בממוצע 4.5 טיפולים נוגדי דיכאון ללא הצלחה. הטיפול בגז צחוק הביא לשיפור מהיר אצל חולים רבים שהשתתפו במחקר. תרופות נוגדות דיכאון סטנדרטיות משפיעות על קולטני הנוראדרנלין והסרוטונין במוח, אך לעתים קרובות צריך ליטול את התרופה כמה שבועות עד שיש שיפור בתסמינים. לעומת זאת, גז צחוק נקשר לקולטנים אחרים בתאי המוח, קולטני NMDA גלוטמט, ומשפר את התסמינים תוך זמן קצר.
יעדי המחקר היו כפולים: לקבוע אם מינונים נמוכים של גז צחוק יעילים, וכך היה עבור מרבית החולים, ולבדוק כמה זמן ההקלה נמשכה. המחקר עקב אחרי החולים במשך שבועיים, ומרביתם המשיכו להרגיש טוב במשך זמן זה. במחקר השתתפו 24 חולים. כל אחד מהם קיבל שלושה טיפולים בהפרש של כחודש. באחד הטיפולים הם נשמו במשך שעה תערובת שהכילה חמצן וגז צחוק בכמווית שוות. בטיפול השני, אותם חולים נשמו תערוכת שהכילה 25% גז צחוק, ובטיפול השלישי, פלצבו, שהכיל חמצן בלבד ללא גז צחוק. בשיטה זו, קבוצת הביקורת היא אותם אנשים עצמם, והיא עדיפה על פני השוואה לקבוצת אנשים אחרת שמקבלים את הפלצבו.
המסקנות העיקריות במחקר זה היו כי שאיפת תערובת של 25% ו-50% גז צחוק שיפרה את הדיכאון אצל 17 ממשתתפי המחקר. ההבדלים בין תערובת של 25% לתערובת של 50% היו בעיקר משך ההשפעה של נוגד הדיכאון. בעוד שלמינון של 50% היו השפעות נוגדות דיכאון גדולות יותר שבועיים לאחר הטיפול, המינון של 25% היה כרוך בפחות תופעות לוואי, כאשר השכיחה שבהן היא בחילה.
החוקרים ציינו שבמחקר רק האנשים שקיבלו מינון של 50% גז צחוק סבלו מבחילה, ואף אחד מהנבדקים לא קיבל בחילה כשצרך 25% גז צחוק. בנוסף, המינון הנמוך יותר היה יעיל באותה מידה כמו המינון הגבוה יותר להקלה על דיכאון.
מתוך 20 האנשים שסיימו את כל טיפולי המחקר ובדיקות המעקב, 55% (11 מתוך 20) חוו שיפור משמעותי בלפחות מחצית מתסמיני הדיכאון שלהם, ו-40% (שמונה מתוך 20) הגיעו למצב של הפוגה, כלומר כבר לא סבלו מדיכאון קליני, לאחר תערובת של גז צחוק במשך שעה אחת.
במהלך המחקר כולו, לאחר שקיבלו את שני המינונים של גז הצחוק ואת הטיפול בפלצבו, כ-85% (17 מתוך 20) ממשתתפי המחקר חוו שיפור משמעותי מספיק כך שהסיווג הקליני שלהם ירד בקטגוריה אחת לפחות, לדוגמא, מדיכאון קשה עד בינוני. רבים מאלו שהשתתפו מחקר נטלו גם תרופות נוגדות דיכאון – תרופות שלרוב לא הצליחו להקל על הדיכאון שלהן – אך הורשו להמשיך להשתמש בתרופות אלה בזמן שהשתתפו במחקר.
כשליש מהאנשים שנוטלים תרופות נוגדות דיכאון, לא חווים שיפור במצבם. גז צחוק וקטמין, תרופת הרדמה נוספת שעובדת על קולטני NMDA גלוטמט, עלו באחרונה במחקרים כמיטיבים עם אנשים הסובלים מדיכאון עמיד לטיפול. עורכי המחקר הנוכחי סבורים ששתי התרופות עשויות להוות פריצת דרך עבור אנשים הסובלים מדיכאון עמיד לטיפול, אך לגז הצחוק עשויים להיות יתרונות מעשיים. יתרון פוטנציאלי אחד לגז צחוק בהשוואה לקטמין הוא שמכיוון שהוא גז נדיף, השפעות ההרדמה שלו נעלמות מהר. לראייה, אנשים שעוברים טיפול בגז צחוק אצל רופא שיניים יכולים לנהוג חזרה לביתם עם תום הטיפול. לעומת זאת, לאחר טיפול בקטמין, החולים צריכים להיות בהשגחה שעתיים ומישהו אחר צריך להסיע אותם.
החוקרים סבורים שחשוב לערוך מחקר גדול יותר במרכזים רפואיים רבים כדי להשוות את השפעות הקטמין לגז צחוק ולפלצבו.
גז צחוק משמש בעולם הרפואה למטרות הרדמה, שיכוך כאב וטשטוש, וגם בתעשיית המזון לייצוב קצפת. הוא גם סם מסיבות פופולרי בשל תחושת השלווה והאופוריה שנוצרות עם שאיפתו. אולם לצד היתרונות שלו, צריכתו במינונים גבוהים קשורה להופעתן של הזיות חזקות, והוא עשוי לגרום לכוויות באף בפה בשימוש לא מבוקר. הוא גם עשוי להביא לצניחה מהירה בלחץ הדם, לגרום לעילפון ואף לפגיעה בלב ובשימוש ממושך הוא פוגע במערכת העצבים ובמערכת החיסונית, והוא גם יכול להיות ממכר.
