קבוצת חוקרים השוותה את הטיפול בפטרייה מסוג פסילוסיבין לטיפול במעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) בקרב 59 חולים הסובלים מדכאון. למרות שהטיפול בפטריה לא השיג תוצאות טובות יותר מאשר הטיפול ב-SSRI, החוקרים עדיין תולים תקווה בטיפול בפטרייה.
לאחר 6 שבועות, לפסילוסיבין הייתה השפעה גדולה יותר על תסמינים של הפרעת דיכאון בינונית-עד-קשה בהשוואה לטיפול ב-escitalopram (ציפרלקס), לפי ציון דיווח עצמי של החולים, אך לא באופן מובהק. עם זאת, תוצאות משניות של הניסוי מראות את הפוטנציאל העתידי של פסילוסיבין לטיפול בדיכאון, טענו החוקרים מאימפריאל קולג' בלונדון, במאמר שפרסמו ב-New England Journal of Medicine.
קבוצת הפסילוסיבין קיבלה שתי מנות של 25 מ"ג בצורת כמוסה בהפרש של 3 שבועות בתוספת פלצבו יומי למשך 6 שבועות. הקבוצה שקיבלה האציטלופרם קיבלה גם שתי מנות של 1 מ"ג פסילוציבין בהפרש של 3 שבועות, אשר החוקרים הניחו שיש להם השפעה זניחה, בתוספת 10 מ"ג מידי יום של האציטלופרם, כאשר לקראת סוף הניסוי המינון הוגדל ל-20 מ"ג. כדי להימנע מהטייה, נאמר לכל המשתתפים שהם קיבלו פסילוסיבין, מבלי לדעת את כמות החומר שקיבלו. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 41, ו-4% היו נשים.
בתחילת המחקר, הציונים הממוצעים של סולם תסמיני הדיכאון (QIDS-SR-16) היו 14.5 אצל קבוצת הפסילוציבין ו-16.4 אצל קבוצת האציטלופרם (ככל שהציון גבוה, כך הדיכאון חמור). כעבור שישה שבועות, הציון הממוצע ירד ב-8 נקודות בקבוצת הפסילוסיבין לעומת 6 נקודות בקבוצת האציטלופרם, אך כאמור, ההבדל אינו מובהק סטטיסטית.
התקבלו במחקר 16 תוצאות משניות, כולל הפחתה של יותר מ-50% בסולם תסמיני הדיכאון, והפוגה במחלה, כלומר ציון קטן מ-5 בסוף הניסוי. החוקרים גילו שאצל 70% ממטופלי קבוצת הפסילוסיבין חל שיפור לעומת 48% בקבוצת האציטלופרם אצל 57% ממטופלי הפסילוסיבין היתה הפוגה במחלה לעומת 28% בקבוצת האציטלופרם.
החוקרים ציינו כי גם בתוצאות משניות אחרות היתה העדפה לפסילוסיבין על פני אציטלופרם. הנספח המשלים של המאמר מספק תמונה מלאה יותר על התוצאות החיוביות של פסילוסיבין בהשוואה לאציטלופרם. ב-10 מתוך 11 תוצאות משניות הקשורות ליעילות, פסילוסיבין היה עדיף על פני אציטלופרם, ביניהם תפקוד חברתי ותפקוד בעבודה, רווחה, חרדה, הימנעות, תחושות הנאה ואובדנות.
בין המגבלות של הניסוי, אשר ייתכן והשפיעו על התוצאות הראשיות שלו, היו תקופת הזמן הקצרה של הניסוי, בייחוד לאור העובדה שהשפעתם של SSRI משתנה לאורך זמן. מגבלה נוספת היא העובדה שלא היתה קבוצת פלצבו אמיתית. זהו אחד האתגרים העיקריים במחקרי סמיות על פסילוסיבין: למשתתפים בקבוצת הפסילוסיבין ברור איזה טיפול הם מקבלים בשל האופי הפסיכדלי של התרופה.
מחברי המחקר ציינו שרבים מהמטופלים שהתנדבו להשתתף במחקר אמרו שהם מעדיפים לקבל פסילוסיבין על פני אציטלופרם.
