דיכאון הוא מצב נפשי הכולל אובדן עניין והנאה מהחיים, והוא מקושר גם לפגיע בתהליכי למידה וזיכרון. במחקרי עבר נמצא כי שינויים מוחיים אשר נוצרים בעקבות פעילות גופנית, במיוחד פעילות אירובית, יכולים לגרום לירידה בתסמינים של דיכאון. אולם, עד כה לא הצליחו להסביר כיצד תהליך זה מתרחש.
במאמר חדש שפורסם בכתב העת Translational Psychiatry, החוקרים מציעים הסבר חדש לתהליכים שמתרחשים במוח בעקבות הפעילות הגופנית. החוקרים אספו נתונים ממחקרי עבר רבים שנעשו על דיכאון בבני אדם ובבעלי חיים. הם גילו כי דיכאון ככלל ותחושת "אנהדוניה" – שהיא תחושה של חוסר עניין או הנאה מהחיים – בפרט, קשורה לתהליך דלקתי בגוף. התהליך הדלקתי יכול להפריע להעברה התקינה של הורמון שנקרא "דופמין". אחד המאפיינים של דיכאון הוא חסר בדופמין. כל התהליכים הללו יחד עשויים להוביל לשינוי במוטיבציה לביצוע מאמצים נפשיים ופיזיים – כמו השתתפות בפעילות גופנית.
מנגד, החוקרים גילו כי פעילות גופנית יכולה להוריד דלקת, להגביר את יכולת הגוף לשנע דופמין, ולהגביר את המוטיבציה של האדם. ייתכן כי זו הסיבה להשפעה נוגדת הדיכאון של פעילות גופנית על האדם.
ד"ר אמילי הירד, ממובילי המחקר מציינת כי ההשפעה האנטי-דיכאונית של האימון הגופני מערבת מגוון תהליכים ביולוגיים ופסיכולוגיים. הירד מוסיפה כי פעילות גופנית, במיוחד פעילות אירובית מאומצת, מפחיתה את הדלקת ומגבירה את העברת הדופמין. העברת הדופמין המואצת מובילה לעליה ברצון להתאמץ ומגבירה את המוטיבציה באופן כללי.
צוות החוקרים מקווה כי גילוי זה יוכל לסייע בעתיד לפתח אסטרטגיות חדשניות לטיפול בדיכאון, שיכללו את אלמנט המוטיבציה על ידי התאמן תכנית אימונים אישית למטופלים.
