גברים המקיימים פעילות ספורטיבית סובלים פחות מבעיות זיקפה, האמנם? הקשר בין הפרעות זיקפה לתפקוד גופני אינו ברור ומחקר חדש ביקש לבחון זאת בצורה עקיפה: הוא בדק את הקשר בין צורת הליכה להפרעות בזיקפה.
במהלך מחקר חתך זה, ניתחו החוקרים 324 גברים אשר השתתפו בפרויקט מקדם בריאות בהירוסאקי אשר ביפן.
בעיה בזיקפה הוגדרה על פי אינדקסיIIEF-5. המשתתפים במחקר התחלקו לשתי קבוצות. בקבוצה הראשונה היו אלה אשר בעלי דירוג IIEF-5 נמוך (מתחת ל-16) ובקבוצה השנייה היו אלה אשר דורגו עם IIEF-5 גבוה (מעל 16).
צורת הליכה, אינדיקציה לזיקפה
החוקרים העריכו את התפקוד הגופני של המשתתפים, כולל צורת הליכה וכוח אחיזה. צורת ההליכה הוערכה באמצעות מדידת מהירות הליכה במהלך עשרה מטרים, וכן על ידי דירוג של שני צעדים. הסבר לדירוג זה: היחס בין המרחק המקסימלי של שתי פסיעות לבין גובהן.
במהלך המחקר בחנו החוקרים את הפעילות הגופנית היומיומית של הנחקרים וכמו כן תחלואה נלווית, מצב מנטלי ומידע מעבדתי. הקשר בין פעילות גופנית לבין דירוג IIEF-5 נמוך נותח באמצעות ניתוח לוגי שקישר בין משתנים רבים באופן רגרסיבי.
השאלה המרכזית שנשאלה היתה: האם צורת ההליכה היתה אינדיקטור עצמאי שיכול להצביע על בעיות בזיקפה?
מוטיבציה למחקרים נוספים
במחקר נמצא כי מתוך 324 גברים, 154 (48%) היו בעלי דירוג IIEF-5 נמוך. כוח אחיזה, דירוג שני צעדים ומהירות הליכה לאורך עשרה מטרים בקבוצה זו היו ירודים באופן משמעותי לעומת אלה אשר נמדדו בקבוצת ה-IIEF-5 הגבוה. ניתוח רב-משתני הראה שדירוג שני הצעדים, גיל, וכמות טסטוסטרון כוללת נקשרו באופן עצמאי ל-IIEF-5 נמוך.
תוצאות המחקר יכולות לעורר מוטיבציה בקהילה הרפואית לבצע מחקרים נוספים: לבדוק אם ערכים המתארים תפקוד גופני הם בעלי פוטנציאל לנבא בעיות בתפקודי זיקפה.
עצמת המחקר היתה בכך שנעשה שימוש במבחנים פשוטים, אובייקטיביים וישימים של צורת הליכה על מנת לבחון את הקשר בינו לבין בעיות בזיקפה. מגבלות המחקר היו הטיות בחירה, הטיות אזוריות וכן טבעו של מחקר חתך.
נמצא כי מבין מבחני צורת ההליכה, דירוג שני הצעדים נמצא כאינדיקטור העצמאי לנוכחות של בעיות זיקפה.
