באופן מסורתי, אסתמה מחולקת לשני תתי-סוגים כאשר הסיווג נקבע לפי תאי מערכת החיסון האחראיים על התפתחות האסתמה. כיום, אבחון מדויק של תת-סוג מסוים דורש ניתוח גנטי של דגימה מרקמת ריאה שנלקחת בהליך הנקרא ברונכוסקופיה תחת הרדמה כללית. לרוב, רופאים מעדיפים להימנע מפרוצדורה זו בילדים מאחר שהיא פולשנית ובעלת סיכונים. לכן, האבחנה מתבססת על פרמטרים פחות ספציפיים כמו עדות לדלקת ובדיקת תפקודי ריאות.
"אסתמה היא המחלה הכרונית השכיחה ביותר בילדות. לכן חיוני שנפתח טיפולים חדשים כדי לטפל טוב יותר בחולים צעירים אלה", מציין המחבר הראשי של המחקר, פרופסור חואן סלדון, מבית החולים לילדים UPMC בפיטסבורג. "מכיוון שאסתמה היא מחלה אשר כוללת מספר תתי-סוגים אשר מגיבים בצורה שונה לטיפולים שונים, הצעד הראשון לקראת טיפול טוב יותר הוא אבחון מדויק של תת-סוג המחלה".
ממצאי המחקר שפורסמו בכתב העת JAMA. צוות החוקרים אסף דגימות אף מ-459 בני נוער הסובלים מאסתמה. לאחר מכן הם ניתחו את הביטוי של גנים הקשורים למערכת החיסון באותן דגימות. הניתוח של הדגימות הצליח לגלות את תת-סוג האסתמה ממנה סבל המטופל.
בדיקה מהירה זו עבור תתי-הסוגים של מחלת האסתמה יכולה לסייע לרופאים לאבחן את המטופלים שלהם באופן מדויק יותר. בנוסף, היא עשויה לסייע בעתיד להתאים תרופה ספציפית לכל חולה, בהתאם לתת-סוג המחלה ממנה הוא סובל.
"אחת השאלות הגדולות בחקר האסתמה היא מדוע חלק מהילדים מחמירים כשהם נכנסים לגיל ההתבגרות, חלק נשארים אותו הדבר ואחרים משתפרים". החוקרים מציינים כי זו שאלת המחקר הבאה בה יתמקדו, כשהם מתכוונים לבחון האם יש קשר בין תת-סוג המחלה לבין האופן בו היא מתבטאת בגיל ההתבגרות.
