אמוניום-ניטרט הינו חומר המצוי לעיתים באוויר מזוהם. הוא נוצר מתגובה בין גז אמוניה וחומצה חנקתית שמקורם בפסולת חקלאית או משריפת דלקים. למעשה, שריפת דלקים הינה המקור העיקרי לזיהום אוויר מסוג זה, במיוחד באזורים עירוניים. עם זאת, יש חשיבות רבה גם לזיהום המכיל אמוניום-ניטרט שמקורו בשריפות בר או בחקלאות. לעיתים, אמוניום-ניטרט מכונה גם PM2.5 והוא מהווה את החלקיקים הקטנים אשר מצויים באוויר המזוהם.
המחקר שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Environmental Health Perspectives כלל 8,500 ילדים בגילאי 9 ו-10. החוקרים בחנו את הקשר שבין חשיפה לאוויר מזוהם המכיל אמוניום-ניטרט, לבין הסיכוי לפתח קשיי למידה וזיכרון בעקבות אותה חשיפה.
"הפרויקט שלנו מדגיש את הצורך במחקר מעמיק על חלקיקים ורכיבים כימיים", אמרה פרופסור מייגן הרטינג שהובילה את המחקר. "הוא מצביע על כך שהבנת הניואנסים הללו חיונית לקביעת תקנות איכות האוויר ולהבנת ההשפעות הנוירוקוגניטיביות ארוכות הטווח."
חלקיקי PM2.5 מהווים אינדיקציה לאיכות האוויר, והם מורכבים מאבק, פיח, תרכובות אורגניות ומתכות שונות. החלקיקים יכולים לנוע עמוק אל תוך הריאות, ומהן אל זרם הדם ואף לתוך המוח, שם יגרמו לנזק רב.
"לא משנה כיצד בדקנו את זה, הממצא החזק ביותר היה שחלקיקי אמוניום-ניטרט היו קשורים ללמידה וזיכרון גרועים יותר", אמרה הרטינג. "זה מצביע על כך ש-PM2.5 בסך הכול הוא דבר אחד, אבל כאשר מדברים על קוגניציה, ישנו אפקט משולב שכולל את הדברים שאתה חשוף אליהם."
במחקר הבא, החוקרים מקווים לבחון כיצד תערובות של חלקיקים באוויר עשויים להשפיע על התפתחות המוח בילדים ובמתבגרים.
