במוקד המיוחד של יחידה 105 – המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת החברתית הפועלת במסגרת המשרד לביטחון פנים – התקבלו בשנת הקורונה הראשונה (מארס 2020-פברואר 2021) יותר פניו של ילדים ובני נוער ששידרו מצוקה. כך לפי נתונים רשמיים שפורסמו אתמול (ג'). 90% מהאירועים סווגו כאירועי חירום ורוב המשתפים במצוקותיהם הם בני 15-12. יותר ממחצית (54%) מ-2,590 אירועים מוגדרים כ"חשש לאובדנות" ו"חשש לחיי אדם" טופלו מאז פברואר 2018 ועד פברואר 2021.
מוקד 105 פועל על פי נוהל חירום ומטפל בכל אירוע במטרה להציל חיים באמצעות הגורמים הרלוונטיים בקהילה, במערכת החינוך, הרווחה והבריאות ולהעניק מעטפת תומכת. מתוך הדו"ח עולה כי פורומים ברשת שבהם נמצאים ילדים ובני נוער מהווים מרחב מקוון אנונימי ובטוח לקבלת תמיכה מצד הגולשים. חלק מהכותבים מביעים אמירות המעידות על רצון לשים קץ לחייהם וחלקם מעידים שביצעו פעולה אובדנית.
רוב הדיווחים מגיעים למוקד מגולשים שנחשפו למצוקה ולפוסטים שבהם חשש לאובדנות ששיתפו בני הנוער ברשת. ב-28 אירועים שטופלו במוקד 105, כותבי התוכן האובדני היו ילדים מתחת לגיל עשר. בתקופת הקורונה היתה עלייה של 129% בדיווחים מהסוג הזה. 69% מהכותבים פוסטים מהם עולה חשש לאובדנות הם ילדות ונערות. יותר בנות משתפות ברשת את עמיתיהן בנוגע לחוויות קשות שהן חוות.
מ-1 ביולי אשתקד ועד 31 בדצמבר 2020 עלו הנתונים הבאים מניתוח תוכן של 536 אירועים המוגדרים כ"חשש לאובדנות" שהתקבלו וטופלו במוקד 105: בתקופה זו, כאשר ישראל חוותה שיאים בגל תחלואת הקורונה, נצפתה עלייה בכמות הפוסטים המביעים מצוקה קשה ומעידים על דיכאון וחשש לאובדנות. בד בבד, הגיל הממוצע של כותבי הפוסטים בעלי התוכן האובדני ירד בהתמדה. בני נוער רבים ציינו שמגיפת הקורונה יצרה עומס רגשי משמעותי בחייהם. גם החזרה לשגרה נשאה בחובה קשיים ומורכבות, בין היתר בשל הצורך להתאקלם מחדש למסגרות.
ב-90% מהפוסטים תיארו הכותבים מחשבות אובדניות, מתוכם קרוב לשליש תיארו מחשבות אובדניות עם כוונה ממשית להתאבד. 10% מהפוסטים תיארו נסיונות אובדניים בפועל. מהנתונים עלה כי מצבם של ילדים ובני נוער, שטרום מגיפת הקורונה התמודדו עם קשיים נפשיים, לימודיים וחברתיים, החריף בתקופת הקורונה. המצב "הנורמלי החדש" החליש עוד יותר את מערכות התמיכה הקיימות וכל אלה באו לידי ביטוי בעוצמת התחושות הקשות שעלו בפוסטים שהעלו לרשת.
מהנתונים שהתקבלו ממערכות שמפעילות המשטרה, משרדי החינוך והרווחה וגורמים שונים בקהילה עולה כי מרבית הכותבים שביטאו מצוקה אובדנית ברשת סובלים משלושה גורמי סיכון עיקריים: קשיים משפחתיים (תפקוד זוגי והורי לקוי וקשיים ביחסים בין ההורים לבין הילד); הפרעות קשב וריכוז, חרדות והפרעות אישיות, דיכאון והפרעות פוסט-טראומטיות על רקע פגיעות מיניות הכוללות אשפוז; קשיים חברתיים ולימודיים והתנהגויות חברתיות נגדם כמו חרם, בריונות, ביוש (שיימינג), דחייה חברתית. עלו גם קשיים סביב הצורך ללמוד מרחוק (זום).
התגובות האופייניות של גולשים ברשת לתוכן המביע מצוקה וחשש לאובדנות היו במרביתן תגובות המכוונות למניעת אובדנות ומתן תחושה של דאגה ואכפתיות לכותבי הפוסטים. "התגובות מעידות כי בני הנוער ואזרחים משמשים ברשת כשומרי סף למניעת אובדנות ומתגייסים במצבי משבר לסייע", נאמר בדו"ח.
במצבי משבר קיצוניים שבהם עולה חשש לאובדנות ולחיי אדם בקרב קטינים הפועלים ברשת, יש לפנות למוקד 105 הפועל 24/7. במקרים שבהם הכותבים הם תלמידים במוסדות החינוך, המשך הטיפול מועבר לבתי הספר בעזרת המפקחת על היועצים ומדריכת היחידה להתמודדות במצבי משבר, חירום ואובדנות של שפ"י. במקרים שבהם נדרשת תמיכה רגשית ניתן לפנות גם לעמותות המציעות התערבות במשבר 24/7 כמו ער"ן או צ'אט של סה"ר.
