כמו הצמצם במצלמה, האישון שולט בכמות האור שמגיע לעין. למעשה, פעילות האישון חיונית לחוש הראייה שלנו ולאופן בו אנו תופסים את הסביבה שלנו. כבר לפני מאה שנים הצליחו מדענים לזהות שלושה מנגנונים המשפיעים על גודל האישון: כמות האור, המיקוד בהתאם למרחק שדה הראייה וגורמים קוגניטיביים כמו רגשות. כעת גילו מדענים מנגנון רביעי – הנשימה.
לפי מחקר חדש שפורסם בכתב העת The Journal of Physiology, האישון יהיה קטן במהלך השאיפה וגדול יותר במהלך הנשיפה כך שלמעשה למערכת הנשימה יש פוטנציאל גדול להשפיע על חוש הראייה.
"מנגנון זה ייחודי בכך שהוא מחזורי, קיים תמיד ואינו דורש גירוי חיצוני", מסביר פרופסור ארטין ארשמיאן מהמחלקה למדעי המוח במכון קרולינסקה אשר שהוביל את המחקר. "מאחר שהנשימה משפיעה על פעילות המוח ועל תפקודים קוגניטיביים, התגלית עשויה לתרום להבנה טובה יותר של האופן בו אנו מבקרים את הראייה והקשב שלנו".
החוקרים ערכו חמישה ניסויים שכללו למעלה מ-200 משתתפים, ובדקו את השפעת הנשימה על גודל האישון בתנאים שונים. הם גילו שההשפעה מתקיימת ללא תלות בקצב הנשימה, ברמת פעילות הנבדק, בתנאי התאורה ועוד. בנוסף לכך, בכל הבדיקות ההבדל בגודל האישון בין השאיפה לנשיפה היה משמעותי מספיק בכדי להשפיע באופן תיאורטי על יכולת הראייה.
כעת, מתכננים החוקרים לבחון את ההשלכות הללו על הראייה שכן אישונים קטנים מסייעים בראייה של פרטים, ואילו אישונים גדולים עוזרים למצוא חפצים שקשה לראותם.
"התוצאות שלנו מצביעות על כך שהראייה עשויה לעבור מאופטימיזציה להבחנה בפרטים קטנים כאשר אנו שואפים לבין זיהוי עצמים שקשה לראות כאשר אנו נושפים בתוך מחזור נשימה בודד", אומר החוקר מרטין שייפר.
M