המחקר הנוכחי בחן את הזמן ללא תסמינים או רעילות (TWiST – Time without symptoms or toxicity) תחת טיפול עם Niraparib בהשוואה למעקב שגרתי (RS – Routine surveillance) כחלק מטיפול האחזקה של מטופלות עם סרטן שחלות חוזר.
החוקרים בדקו את ההישרדות ללא התקדמות המחלה (PFS – Progression-free survival) הממוצעת תחת טיפול עם Niraparib בהשוואה למעקב שגרתי באמצעות התאמה של התפלגויות הישרדות פרמטריות לעקומות Kaplan-Meier עבור 553 מטופלות עם סרטן שחלות חוזר שהשתתפו במחקר שלב 3 בשם ENGOT-OV16/NOVA.
המטופלות סווגו לפי הימצאות או היעדר מוטציית BRCA בתאי הנבט – עוקבה של gBRCAmut ועוקבה של non-gBRCA. משך הזמן הממוצע עם רעילות הוערך על בסיס השטח מתחת לעקומת Kaplan-Meier עבור תופעות לוואי (AEs – Adverse events) של תסמינים ברמה 2 ומעלה של תשישות, בחילות והקאות. זמן הרעילות נקבע על פי מספר הימים שהמטופלות חוו AE לאחר החלוקה האקראית לקבוצות טיפול ולפני התקדמות המחלה. החוקרים העריכו את ה-TWiST כהבדל בין ה-PFS הממוצעת לבין הזמן עם הרעילות. תוצאות לא ודאיות נבדקו ע"י הערכות PFS אלטרנטיבית ולקיחה בחשבון של כל ה-AEs התסמיניות בדרגה 2 ומעלה.
תוצאות המחקר חשפו כי בעוקבת ה-gBRCAmut וה-non-gBRCAmut, טיפול עם Niraparib הוביל ליתרון ב-PFS הממוצעת של 3.23 שנים ו-1.44 שנים, בהתאמה, ולזמן עם רעילות של 0.28 שנים ו-0.10 שנים, בהתאמה, בהשוואה ל-RS.
כלומר, טיפול עם Niraparib הוביל ל-TWiST טוב יותר של 2.95 שנים ו-1.34 שנים, בהתאמה, בהשוואה ל-RS, שמקביל לעלייה של יותר מפי 4 ופי 2 ב-TWiST הממוצע בהשוואה בין Niraparib ל-RS בעוקבת ה-gBRCAmut וה-non-gBRCAmut, בהתאמה. היתרון המתואר ב-TWiST נותר עקבי בכל אנליזות הרגישות, כולל במודלים של PFS על פני צירים של 5, 10 ו-15 שנים.
החוקרים הסיקו כי מטופלות שקיבלו Niraparib, בהשוואה ל-RS, הדגימו TWiST ממוצע גבוה יותר. כלומר, מטופלות שקיבלו Niraparib במסגרת מחקר ה-ENGOT-OV16/NOVA חוו זמן ממושך יותר ללא תסמינים או רעילות תסמינית בהשוואה לקבוצת הביקורת.
מקור:
Matulonis, U.A. et al. (2019) Journal of Clinical Oncology 37,4.
