הקשר בין PTSD ל-OSA לא דווח באופן עקבי, והקשר בין השימוש בנוגדי דיכאון והסיכון לפתח OSA בחולי PTSD לא נחקר עד כה. בעקבות זאת, חוקרים השתמשו בבסיס הנתונים של ביטוח הבריאות הממלכתי (LHID) כדי לחקור את השפעת PTSD והשימוש בנוגדי דיכאון על הסיכון לחלות ב-OSA.
2,316 בני 18 ומעלה עם PTSD ללא היסטוריה של OSA זוהו מה-LHID.
23,160 מטופלי בקרה אשר הותאמו לגיל, מין, השמנת יתר ונתוני אינדקס נרשמו בין השנים 2000-2015 ועברו מעקב עד סוף 2015 כדי לזהות פיתוח OSA. ערך P בונפרוני מתוקן בעל שני זנבות יצא נמוך מ-0.00038 (0.05/13) ולכן נחשב משמעותי סטטיסטית כאשר החוקרים בחנו 13 נוגדי דיכאון.
החוקרים מצאו כי למטופלים עם PTSD סיכון מוגבר לפתח OSA (יחס סכנה מותאם 4.672, רווח בר סמך 95% 2.246-9.787, ערך P<0.001) אחרי שהותאמו הנתונים הדמוגרפים, המחלות הנלוות של המטופלים והתרופות שהם נוטלים. עוד הם מצאו כי הטיפול עם נוגדי דיכאון לא היה קשור באופן משמעותי סטטיסטי עם סיכון מוגבר לפתח OSA לעומת מטופלים ללא טיפול זה.
החוקרים הגיעו למסקנה כי למטופלים אסיאתים עם PTSD סיכון מוגבר לפתח OSA והטיפול בנוגדי דיכאון אינו משחק תפקיד בסיכון זה. בכדי לבדוק את מנגנון ה-PTSD ותפקיד נוגדי הדיכאון בפיתוח OSA, יש צורך במחקרים נוספים.
מקור:
Lin, C.E. et al, (2019) JCSM DOI: 10.5664/jcsm.7910
