חיסון נגד שפעת גורם למערכת החיסון לייצר נוגדנים שיכולים להיקשר לחלבון על פני וירוס השפעת המכונה ״המגלוטינין״, וכך לחסום אותו מלהיכנס לתאי האדם ולהדביק אותם. נוגדנים שונים נקשרים לחלקים שונים של חלבון ההמגלוטינין בדרכים שונות, והחלבון עצמו מתפתח ומשתנה עם הזמן, וכתוצאה מכך מופיעים זני שפעת חדשים שיכולים לחמוק מנוגדנים ישנים.
ממצאים שעשויים לתרום לפיתוח חיסוני שפעת בעלי הגנה רחבה יותר, פורסמו על ידי הולי סימונס ועמיתיה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג, ארה"ב, בכתב העת הפתוח PLOS Biology.
חיסוני שפעת חדשים מוצעים מדי שנה על סמך תחזיות של הזנים הדומיננטיים ביותר. מאמצי מחקר נרחבים סוללים את הדרך לפיתוח וייצור חיסוני שפעת טובים יותר, שמגנים מפני זנים רבים של הוירוס בחיסון אחד. מדענים רבים מתמקדים בנוגדנים שיכולים להגן בו זמנית מפני תת-סוגים של שפעת המכונים ״H1״ ו-״H3״, שיכולים להגיע במספר זנים שונים ואחראים להדבקה נרחבת.
סימונס ועמיתיה התמקדו באתגר מיוחד במאמץ זה – שינוי קטן שנמצא בכמה זני H1 ובא לידי ביטוי בהרכב של אבני הבניין הבונות את חלבון ההמגלוטינין.
נוגדנים מסוימים המסוגלים לנטרל זני H3 יכולים גם לנטרל זני H1, אבל לא אם לוירוס יש שינוי בחלבון ההמגלוטינין שלו, שינוי המכונה ״insertion133a״. כעת, בסדרת ניסויים שנערכו עם דגימות דם מחולים, החוקרים זיהו סוג חדש של נוגדנים המסוגלים לנטרל הן זני H3 מסוימים והן זני H1 מסוימים, עם או בלי השינוי 133a insertion.
