נושא הטיפול אנדוקריני לסרטן שד בשלב מוקדם נמצא כיום בהצפה של אפשרויות שונות, יחד עם חוסר ודאות רב בקרב אונקולוגים לגבי בחירת התרופות ומשך הטיפול הנדרש.
ברוב החולות שלאחר גיל המעבר, טווח הטיפול הסטנדרטי בדרך כלל נע סביב חמש שנים וכולל בתוכו, בדרך כלל, מעכב ארומטאז.
לטיפול ההורמונלי ישנה פעולה ציטוסטטית המספקת רציונל ביולוגי להמשיך את הטיפול לאורך תקופות ממושכות יותר כדי להפחית את הסיכון להישנות מאוחרת במחלה חיובית לקולטן אסטרוגן. אכן, מספר לא מועט של ניסויים בהם ניתן טיפול אנדוקריני מורחב לתקופות שונות בין 7.5 ל-10 שנים הראו תוצאות מעורבות לעלייה בהישרדות ללא הישנות המחלה.
מאחר ועדיין אין תוצאות חד משמעיות בנושא זה, ישנו אתגר משמעותי לאונקולוגים ביישום של טיפול אנדוקריני המכוון למניעת הישנות. בסקירה זו מתואר בהרחבה האופן בו ניתן להטמיע נתונים זמינים ולהחיל שיקול דעת קליני על טיפולים בהתאמה אישית תוך התחשבות בסיכון מהותי להישנות המחלה, העדפת המטופל, סבילות של הטיפול ע"י המטופל, ותחלואות נוספות הקשורות בטיפולים או בהעדרם.
מקור:
