עבור מטופלים רבים עם סרטן ממוין של בלוטת התריס, שימוש ביוד רדיואקטיבי (RAI) לא משפר את ההישרדות או מפחית הסיכון לחזרת המחלה. למרות זאת, יש שימוש נרחב בסוגים שונים של שימוש ביוד רדיואקטיבי, מה שמדגיש את החשיבות בהבנה של תפיסת המטופל בנוגע להחלטות הטיפוליות הקשורות בשימוש בו.
המשתתפים במחקר הבא היו מטופלים שאובחנו בסרטן בלוטת התריס בין 2014 ל-2015 ונכללו במאגרי המידע של ה-Georgia and Los Angeles SEER. המטופלים המתאימים (2,632) התבקשו לענות על סקר, עליו ענו 63%. בניתוח הנתונים נכללו 1,319 מטופלים שקיבלו המלצה סלקטיבית לטיפול עם RAI.
המטופלים שהשתתפו במחקר נשאלו, האם הם הרגישו שקיבלו אפשרות בחירה בנוגע לטיפול עם (כן או לא); באיזו מידה הרופא שלהם המליץ להם לקבל את הטיפול (בדירוג סולם של 5 נקודות); האם הם קיבלו טיפול עם RAI וכמה היו מרוצים מההחלטה שלהם בנוגע לטיפול (יותר מרוצים – ציון מעל 4, פחות מרוצים – ציון נמוך מ-4).
החוקרים העריכו את הקשר בין מאפייני המטופל והתפיסות שלו בנוגע לבחירת טיפול שאינו עם RAI ובין התפיסות של בחירת טיפול שאינו עם RAI לקבלה של RAI ושביעות הרצון מההחלטה.
תוצאות המחקר חשפו כי מרבית המטופלים (75.9%) קיבלו RAI ויותר ממחצית המטופלים (55.8%) הרגישו כי לא היתה להם בחירה בנוגע לטיפול. תחושת חוסר בחירה היתה גבוהה יותר בקרב מטופלים שהרופא שלהם המליץ מאוד על הטיפול. כמו כן, נמצא כי מטופלים שהרגישו שלא היתה להם בחירה היו בסבירות גבוהה יותר לקבל טיפול עם RAI ולדווח על שביעות רצון נמוכה מקבלת ההחלטות.
החוקרים הסיקו כי מטופלים רבים הרגישו כי לא היתה להם אפשרות בחירה בנוגע לקבלת טיפול עם יוד רדיואקטיבי. כמו כן, המטופלים שהרגישו כי לא היתה להם אפשרות בחירה היו בסבירות גבוהה יותר לקבל טיפול ולדווח על שביעות רצון נמוכה מההחלטה על הטיפול, מה שמצביע על הצורך בקבלת החלטות משותפת שתפחית טיפול יתר.
