זאבת

טיפול ניסיוני חדש מציע תקווה לחולי זאבת

מחקר ראשוני מראה שטיפול בנוגדנים עשוי לסייע בהקלה על תסמיני העור של החולים במחלה האוטואימונית

לופוס, זאבת. אילוסטרציה

זאבת נגרמת על ידי תגובה אוטואימונית, כאשר המערכת החיסונית תוקפת בטעות את רקמת הגוף עצמה. הצורה השכיחה ביותר של המחלה היא זאבת מערכתית, שעלולה לגרום דלקת בכל הגוף, כולל העור, המפרקים, הכליות, כלי הדם והמוח. צורה אחרת, הנקראת זאבת עורית, פוגעת רק בעור וגורמת לפריחה ולפצעים, לרוב בפנים ובקרקפת. ישנם טיפולים לאותם תסמיני עור, כולל סטרואידים נוגדי דלקת, תרופות נגד מלריה, המשנות את התגובה החיסונית ותרופות מדכאות חיסון כמו מתוטרקסט. אך לטיפולים אלו עלולות להיות תופעות לוואי משמעותיות, והם לא תמיד עובדים.

מחקר חדש מראה שטיפול נוגדנים ניסיוני עשוי להקל על תסמיני העור של המחלה, ומינון גבוה יותר של התרופה מביא לשיפור משמעותי מבחינה קלינית אצל 87% מהחולים לאחר חודש. ממצאי המחקר פורסמו ב בכתב העת Science Translational Medicine. החוקרים בחברת Horizon Therapeutics, החברה שמפתחת את התרופה, מדגישים שהממצאים מבוססים על ניסוי שלב 1 מצומצם, שהוא מחקר שנועד בעיקר לבדוק אם הטיפול בטוח. אחרי התוצאות המעודדות, הם מתכוונים לערוך ניסויים גדולים יותר כדי לאשר שהטיפול עובד.

התרופה, המכונה בינתיים VIB7734, היא נוגדן חד שבטי – חלבון שמיוצר במעבדה הפועל כמו נוגדן של מערכת החיסון. נוגדנים כאלה יכולים להיות מופנים נגד חומרים ספציפיים בגוף שמעורבים בתהליך של מחלה. ישנו כבר נוגדן חד שבטי שמאושר לטיפול בזאבת מערכתית. הוא נקרא Benlystaי(Belimumab) והוא חוסם חלבון של מערכת החיסון המעורב ביצירת נוגדנים עצמיים (נוגדנים שתוקפים את רקמת הגוף).

הנוגדן החד-שבטי החדש עובד באופן שונה. הוא מתקיף את תאי מערכת החיסון הנקראים תאים דנדריטים פלסמציטואידים. תאים אלה נלחמים בדרך כלל בזיהום על ידי שחרור כימיקלים דלקתיים, כולל אינטרפרון מסוג 1. אך פעילות בלתי מבוקרת של תאים אלה גורמת להם להפריש יותר מדי אינטרפרון, וההנחה היא שזה תורם להופעת מחלות אוטואימוניות.

בניסוי המצומצם השתתפו 31 חולים עם לפחות מחלה אוטואימונית אחת, כולל זאבת מערכתית ועורית. הם הוקצו באופן אקראי לקבל זריקות של הנוגדן החד-שבטי במינונים שונים או פלצבו. הזריקות ניתנו כל ארבעה שבועות, ובסך הכל קיבלו שלוש זריקות. לאחר חודש, הקבוצה עם מינון הנוגדנים הגבוה ביותר הציגה את השיפור הגדול ביותר: לשבעה מתוך שמונה (87.5%) הייתה ירידה "משמעותית מבחינה קלינית" בתסמיני העור, בהשוואה לכ-37% מהחולים במינון נמוך יותר ו-28% חולי פלצבו. במחקר נרשמו מעט מאוד תופעות לוואי. ייתכן שהסיבה לכך היא שבניגוד לטיפולים שמכוונים למערכת החיסון כולה, נוגדנים חד שבטיים מכוונים למרכיבים ספציפיים של התגובה החיסונית, ולכן ייתכן שיש להם פחות תופעות לוואי והם יעילים יותר.

החוקרים מצאו גם כי חולים עם פעילות אינטרפרון גבוהה יותר מלכתחילה הם אלו שהתסמינים שלהם השתפרו עם הנוגדן, דבר המצביע על כך שמדידת פעילות האינטרפרון של המטופלים יכולה לסייע בזיהוי המטופלים שיש להם סיכוי רב יותר להפיק תועלת מהטיפול. החוקרים ציינו כי תרופת הניסוי עבדה כמתוכנן – דלדול תאי הדנדריטים ופעילות אינטרפרון מסוג 1 בדם ובנגעי העור של המטופלים, והשלב הבא הוא ניסוי שלב 2 גדול יותר.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.