העומס שגרמה התפרצות מחלת הקורונה (COVID-19) על מערכות הבריאות הלאומיות הינו עצום – ועל פי נתוני מחקר חדש התפרסם לאחרונה – הוא התרחש בדיוק ברגע קריטי בהקשר של מיגור וירוס ההפטיטיס. מטרת מחקר, שפורסם ב – J HEPATOL הייתה להעריך את השינוי המצטבר בתמותה הקשורה לכבד ולסרטן הכבד, עקב עיכוב של 3 חודשים, 6 חודשים או שנה בתוכניות למיגור וירוס ההפטיטיס.
מודלים שפותחו בעבר הותאמו ל-110 מדינות כך שיכללו תרחיש של 'ללא עיכוב' ותרחיש של 'עיכוב של שנה' בהנחה והיה שיבוש משמעותי בהתערבויות (בבדיקה, באבחון ובטיפול) בשנת 2020. השינוי השנתי המצטבר בתוצאים חושב ידי הפחתת האומדנים של מצב 'ללא עיכוב' להערכות של 'עיכוב של שנה'.
תרחיש שכלל 'עיכוב של שנה' הביא ל-44,800 מקרים עודפים של קרצינומה בכבד ו-72,300 מקרי מוות עודפים הקשורים לכבד, יחסית לתרחיש 'ללא עיכוב', משנת 2020 עד 2030. מרבית הטיפולים שהוחמצו היו במדינות בעלות הכנסה נמוכה יותר, בעוד שרוב הקרצינומה ההפטוצלולרית העודפת והתמותה הקשורה לכבד העודפת היו בקרב מדינות בעלות הכנסה גבוהה.
ההשפעה של COVID-19 חורגת מהתחלואה והתמותה הישירים מהזיהום. על פי המחקר, כדי למתן את ההשפעה של הפגיעה בתוכנית למיגור וירוס ההפטיטיס ולהפחית את עודף התמותה עקב השהיית הטיפול, על קובעי המדיניות לתת עדיפות לתוכניות למיגור ההפטיטיס ברגע שיהיה בטוח לעשות זאת.
