מה קורה ללחץ הדם שלנו כשמצמצמים את מספר האימונים? בניסוי שכלל תרגילים סטטיים מול קיר, גם אימון אחד או שניים בשבוע שמרו על חלק מהשיפור שהושג קודם לכן בערכי לחץ הדם. שלושה אימונים בשבוע שמרו על תועלת גדולה יותר, והפסקה מוחלטת הייתה סיפור אחר: השיפור דעך.
את הניסוי ערכו חוקרים מאוניברסיטת קנטרברי קרייסט צ׳רץ׳ בבריטניה ומשלושה מוסדות בריטיים נוספים, והוא פורסם בכתב העת BMJ Open Sport & Exercise Medicine. השתתפו בו 100 מבוגרים, שגילם הממוצע היה כ-37. לחץ הדם הסיסטולי שלהם, המספר העליון במדידה, נע בין 120 ל-140 מילימטר כספית, כלומר בטווח התקין עד התקין-הגבוה. הם לא אובחנו עם יתר לחץ דם, לא נטלו תרופות להורדתו ולא התאמנו בקביעות בתוכנית מסודרת.
החוקרים חילקו אותם באקראי לחמש קבוצות. אחת הייתה קבוצת ביקורת שהמשיכה בשגרה הרגילה, וארבע האחרות ביצעו במשך ארבעה שבועות את אותה תוכנית ביתית של תרגילים איזומטריים (תרגיל בו השריר מתאמץ בזמן שהגוף נשאר בתנוחה קבועה). במחקר זה, התרגיל האיזומטרי שנבחר הוא כפיפת ברכיים מול קיר, שכל אימון כלל ארבע החזקות של התנוחה, וביניהן שתי דקות של מנוחה בישיבה.
בחודש הראשון התאמנו כל ארבע הקבוצות שלוש פעמים בשבוע. אחריו התחיל החלק המרכזי של הניסוי: קבוצה אחת המשיכה באותה תדירות, שנייה ירדה לפעמיים בשבוע, שלישית לפעם בשבוע ורביעית הפסיקה. מתי בדקו את השינוי? בתחילת המחקר, בתום החודש הראשון ובתום החודש השני.
לאחר ארבעה שבועות השתפרו מדדי לחץ הדם בכל קבוצות האימון ביחס לביקורת. בתום שמונה שבועות עדיין נותרה אצל המתאמנים פעם או פעמיים בשבוע ירידה מובהקת בלחץ הדם הסיסטולי ביחס לקבוצת הביקורת. הירידה הממוצעת מתחילת הניסוי הייתה כ-6.6 וכ-7 מילימטר כספית, בהתאמה, וההבדל בין שתי הקבוצות האלה לא היה מובהק. אצל מי שהתאמנו שלוש פעמים בשבוע הירידה הייתה כ-13.7 מילימטר כספית, גדולה באופן מובהק.
בלחץ הדם הדיאסטולי, המספר התחתון, לא נמצא בשבוע השמיני הבדל מובהק בין הקבוצות. רק הקבוצה שהמשיכה בשלושה אימונים שמרה על השיפור בכמה מדדים נוספים: ההתנגדות של כלי הדם לזרימה, השונות בקצב הלב, ורגישות הרפלקס העצבי שמווסת את לחץ הדם. אצל מי שהפסיקו, לחץ הדם בסוף הניסוי כבר לא היה שונה באופן מובהק מזה של קבוצת הביקורת.
