מגוון החיידקים בעור הפגוע והבריא של חולי פסוריאזיס עם או בלי דלקת מפרקים פסוריאטית היה נמוך משמעותית מזה של עור של אדם בריא, בהתבסס על נתונים מ-74 אנשים שנבדקו. מחקרים קודמים בבני אדם ובבעלי חיים הציעו כי למיקרובים יש תפקיד בפתוגנזה של פסוריאזיס, אך ניתוחים מיקרוביאליים של חולים עם מחלת מפרקים פסוריאטית חסרים, כך כתבה אלבה בויקס-אמורוס, מבית הספר לרפואה של אייקן בהר סיני, ניו יורק, ועמיתיה. "המעבר מפסוריאזיס לפסוריאזיס עם מעורבות מפרקית עשוי, בין השאר, להיות מונע על ידי טריגרים מיקרוביאליים, מה שמצדיק חקירה נוספת", הם כתבו.
במחקר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases, החוקרים גייסו 23 מטופלים עם פסוריאזיס ו-31 עם מחלת מפרקים פסוריאטית ממרפאות העור והראומטולוגיה בבית הספר לרפואה בניו יורק. 20 אנשים בריאים נוספים ללא היסטוריה של פסוריאזיס או מחלת מפרקים פסוריאטית גויסו כדי לשמש כבקרה במחקר.
החוקרים אספו דגימות חיידקיות מהעור – מעור חולה ועור תקין של אנשים עם פסוריאזיס ואנשים עם מחלקת מפרקים פסוריאטית, ומהגפיים העליונות והתחתונות של האנשים הבריאים בקבוצת הבקרה. ניתוח החיידקים כלל 148 דגימות שנותחו באמצעות ריצוף rRNA.
מגוון המיקרובים היה גדול יותר באופן משמעותי בעור בריא, בהשוואה לעור פסוריאטי נגוע ותקין. באופן ספציפי, רמות של חיידקים בשם Cutibacterium ו-Kocuria היו גבוהות יותר באופן משמעותי בעור בריא מאשר בעור פסוריאטי, בעוד שעור פסוריאטי הראה רמות גבוהות יותר של החיידק סטפילוקוקוס.
