למה אנחנו משמינים?

אכילת יתר

השמנה נגרמת כשאנחנו צורכים במזון כמות קלוריות הגבוהה מזו שגופינו מנצל בפעילות היומיומית – ועודפי הקלוריות נאגרים בגוף בצורת מולקולות שומן. אחד מגורמי הסיכון המרכזיים להשמנה הוא צריכה עודפת של קלוריות שנגרמת בין היתר בעקבות אכילת כמויות גדולות של מזון, צריכת מזון מעובד/ מזון מהיר וחטיפים, שתייה מרובה של אלכוהול המכיל כמות גבוהה של קלוריות או שתייה ממותקת ואכילה במסעדות – שם המזון לרוב מכיל כמויות גבוהות יותר של שומנים וסוכרים מאוכל ביתי.

תזוזה לא מספקת

אנשים שאינם פעילים גופנית שורפים פחות קלוריות וגופם עשוי שלא לנצל קלוריות בכמות מספקת שמתאימה לכמות הקלוריות שהם צורכים במזון, ולכן הם נמצאים בסיכון לעודף משקל והשמנה. הבעיה היא לא רק חוסר פעילות גופנית, אלא גם אורח חיים יושבני המאופיין בשעות של ישיבה מול מסכים ומינימום תנועה.

גנטיקה

השמנה עשויה לנבוע גם מגנטיקה ומחקרים מצאו קשר בין מוטציות גנטיות להשמנה. כך למשל, זוהו מוטציות בגן FTO שמפחיתות את תחושת השובע ומעלות את הסיכון להתפתחות עודף משקל. מוטציות גנטיות אחרות משפיעות על גורמים נוספים שעשויים להוביל להשמנה, כמו קצב חילוף החומרים, כמות מולקולות השומן שהגוף יאגור מתוך התזונה העודפת, מספר הקלוריות שהגוף ישרוף בעת פעילות גופנית ואפילו המיקום בגוף שבו יתפתחו מצבורי שומן עודף.

התבגרות

בגיל המבוגר קיימת נטייה לעלות בהדרגה במשקל עם השנים. לפי סקירת ספרות שפרסמה ב-2013 הסוכנות האמריקאית לחקר ואיכות בריאות – העלייה הממוצעת במשקל בגיל העמידה היא של חצי קילו עד קילו לשנה. הסיבות לכך מורכבות וכוללות שינויים הורמונליים בגוף שקשורים להשמנה שמתרחשים עם העלייה בגיל וירידה במסת השריר בגוף שמובילה לשריפה של פחות אנרגיה.

מחלות

קיימות מחלות שנקשרו באופן ישיר להשמנה ובהן תסמונת פראדר-ווילי, תסמונת קושינג, הפרעה בתפקוד בלוטת התריס ותסמונת השחלות הפוליציסטיות. גם מחלות כרוניות שאינן קשורות ישירות להשמנה עלולות להשפיע לרעה על רמת התפקוד הגופני ולהוביל לאימוץ דפוסים של אורח חיים שאינו בריא ואינו פעיל, מה שמגביר את הסיכון להשמנה.

תרופות

קיימות תרופות שונות שעלולות לגרום לעלייה במשקל ובהן: תרופות מסוימות לדיכאון, תרופות אנטי פסיכוטיות, תרופות מסוימות למיגרנה ואפילפסיה, תרופות מקבוצת חוסמי בטא, סטרואידים וחלק מהטיפולים התרופתיים לסוכרת. בטפולים לסוכרת התופעה מיוחסת בעיקר לאינסולין ולתרופות מקבוצות הסולפונילאוראה וקבוצת הגליטזונים (תיאזולידינדיונים). עם זאת, יש גם תרופות לסוכרת שאינן גורמות לעלייה במשקל וכאלה שאף עשויות להוביל לירידה במשקל והן משמשות גם לטיפול בהשמנה.

חסר שינה

הוכח כי פגיעה בשעות השינה או באיכות השינה עלולה להוביל לאכילת יתר, במיוחד של מזונות עתירי קלוריות, מה שמעלה את הסיכון להשמנה.

השמנה היא בעיה מורכבת והטיפול בה צריך להיות פרטני, בהתאם לגורמים שהובילו לה, למחלות הנלוות ולאופי והרצונות של המטופל. הטיפול בהשמנה צריך להיעשות בעזרת צוות רב מקצועי הכולל רופא, תזונאי, מדריך כושר ובמידת הצורך ליווי נפשי.

מוגש על ידי נובו נורדיסק כשרות לציבור ללא מעורבות בתכנים