מדענים מהמכללה הרפואית של ג'ורג'יה מדווחים על ממצא שעשוי להיות המפתח להבנה מדוע אנשים רבים אינם מפיקים תועלת מהטיפול הנפוץ ביותר לניוון מקולרי גילי, גורם מוביל לעיוורון.
ניוון מקולרי גילי הוא מצב המאופיין בצמיחה חריגה של כלי הדם בחלק האחורי של העין. מצב זה נפוץ מאוד בקרב קשישים ואנשים עם סוכרת, השמנת יתר ומחלות מטבוליות כרוניות רבות אחרות. צמיחת יתר של כלי הדם פוגעת באזור המכונה ״מקולה״, החלק בעין המתרגם אור לאותות תמונה.
טיפול המכונה Anti-VEGF”״, אשר חוסם מנגנון המעודד היווצרות של כלי דם חדשים ובכך מעכב צמיחת יתר של כלי הדם, הוא בדרך כלל קו ההגנה הראשון. עם זאת, הטיפול הזה עובד טוב רק עבור כשליש מהחולים הסובלים מצורה זו של ניוון מקולרי גילי, אומר ד"ר יוקינג הו, מנהל התכנית לדלקות בכלי דם במרכז לביולוגיה וסקולרית של הקולג׳ לרפואה של ג׳ורג׳יה. "הסיבה לכך היא שצמיחה עודפת כלי הדם מלווה לעתים קרובות בצמיחה של תאים הנקראים תאי פיברובלסט", הוא אומר.
קולגן וחלבונים רבים אחרים המיוצרים על ידי תאי פיברובלסט אלה מצטברים מחוץ לתאי כלי הדם ובסופו של דבר מובילים ל״פיברוזיס״, או הצטלקות בעין. זה שומר על כלי הדם העודפים מפני דיכוי על ידי טיפולים מקבוצת Anti-VEGF. "אנו מראים, בפעם הראשונה במחקר זה כי תאי פיברובלסט רבים מיוצרים למעשה על ידי תאים עודפים אלה. אנחנו חייבים למצוא דרך למנוע את זה", אומר הו.
