לאנשים הסובלים מפיברומיאלגיה יש כאבים כרוניים ורגישות ללחץ ולקור בכל גופם. הם עשויים גם לחוות קשיי שינה, עייפות, מצוקה רגשית, ובעיות קוגנטיביות. כ-80% מהסובלים מהמחלה הן נשים. אין תרופה למחלה, ויש רק טיפולים להקלה על התסמינים הכוללים תרופות לשיכוך כאבים, תרופות נוגדות דיכאון ושינויים באורח החיים, כמו הגדלת רמות הפעילות הגופנית ושיפור הרגלי השינה.
למרות שהגורם לפיברומיאלגיה אינו ידוע, מחקרים מעידים על מעורבות של מערכת החיסון. לדוגמה, אנשים עם זאבת או דלקת מפרקים שגרונית, שתיהן הפרעות אוטואימוניות, נוטים יותר לפתח את המחלה. הפרעות אוטואימוניות מתעוררות כאשר מערכת החיסון תוקפת את רקמות הגוף עצמו, אך טרם נמצאו עדויות ישירות לכך שזה קורה בפיברומיאלגיה.
חוקרים מבריטניה ושבדיה הדגימו לאחרונה שתסמיני פיברומיאלגיה רבים מתרחשים כאשר הנוגדנים של החולה מגבירים את הפעילות של עצבים המרגישים כאב. כאשר המדענים הזריקו לעכברים נוגדנים מאנשים עם פיברומיאלגיה, בעלי החיים הפכו לרגישים יותר לגירויים לא נעימים, נחלשו, וזזו פחות. לעומת זאת, זריקות של נוגדנים מאנשים בריאים וסרום של אנשים חולים בפיברומיאלגיה לאחר הסרת הנוגדנים לא השפיעו על העכברים. הנוגדנים נקשרו לתאים בחוט השדרה, אשר מעבירים אותות חישה ממערכת העצבים ההיקפית למערכת העצבים המרכזית, המורכבת מהמוח ומחוט השדרה. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Clinical Investigation.
החוקרים סבורים שהגילוי שפיברומיאלגיה היא הפרעה אוטואימונית תשנה את האופן בו מתייחסים למחלה ותסלול את הדרך לטיפולים יעילים יותר עבור הסובלים מהתסמינים הבלתי נראים וההרסניים של המחלה. נראה כי נוגדנים מאנשים הסובלים מפיברומיאלגיה גורמים לרגישות של עצבים בעור השולחים אותות כאב למוח בטמפרטורה או לחץ קיצוניים או בנוכחות של כימיקלים מזיקים. עצבים אלה נקראים נוסיצפטורים. במחקר, התסמינים של העכברים חלפו לגמרי תוך 2-3 שבועות מרגע שהחיות פינו את הנוגדנים האנושיים מהמערכות שלהם. הדבר מצביע על כך שטיפולים המפחיתים באופן סלקטיבי את רמות הנוגדנים בדם יכולים להיות יעילים.
החוקרים מציינים שהשלב הבא יהיה לזהות לאילו גורמים נקשרים הנוגדנים היוצרים את התסמינים. הדבר יעזור לפתח טיפולים חדשים למחלה וגם בדיקות דם לאבחון המחלה, שאינן בנמצא כיום. קיימות כבר טכניקות טיפוליות להפחתת הרמה הכוללת של נוגדנים בזרם הדם או להסרת נוגדנים אוטואימוניים ספציפיים. לחלופין, מדענים יוכלו לפתח תרופות המונעות את התחברות הנוגדנים הללו למטרותיהם.
ישנה חשיבות רבה לעדות לכך שפיברומיאלגיה היא הפרעה אוטואימונית, מכיוון שהדבר יכול לסייע למציאת סמן ביולוגי אבחוני למחלה, שכן רופאים רבים רואים בפיברומיאלגיה אבחון מעורפל ולא מוכח שיש לו הגדרה כה רחבה, עד שהוא חסר משמעות מדעית. בנוסף, יש צורך לחקור את הקשר בין תופעות אוטואימוניות לתסמינים הנוספים של המחלה כגון עייפות, הפרעות שינה ונושאים קוגניטיביים, שכן המחלה גורמת לא רק לתסמיני כאב.
