הורים לילדים חולי סרטן נמצאים במצב רגשי מסובך וקשה. הם צריכים לקבל החלטות לגבי אופן הטיפול תוך שהם מוצפים ברגשות ובמידע רפואי שמתווך להם. בעבודת מחקר קודמת נמצא שאחד מכל שישה הורים הביע חרטה מוגברת בנוגע לטיפול בו בחר. עם זאת, לא ברור כיצד חרטה זו מתפתחת עם הזמן. קבוצת חוקרים אמריקאים ניסתה לקבוע האם אכן הורים לילדים חולי סרטן חווים חרטה בקשר לקבלת ההחלטות שלהם לאורך זמן והאם ניתן לזהות מאפיינים והתנהגויות של הרופאים הקשורות להישארות תחושת החרטה לאורך זמן בקרב הורים אלו.
החוקרים ביצעו מחקר תוך שימוש בשאלון שניתן להורים לילדים חולי סרטן בשני בתי חולים לילדים. ההורים דיווחו על חרטה בקבלת החלטות בזמן האבחון הראשוני, לאחר ארבעה חודשים ולאחר 12 חודשים.
בתחילת המחקר 13% מההורים (21/158) דיווחו על חרטה מוגברת, 11% (17/158) לאחר 4 חודשים ו-11% (16/158) לאחר 12 חודשים. בניתוח רב משתנים, חרטה מוגברת נמצאה קשורה לגזע / אתניות (מוגברת בקרב לא לבנים) ולרמת חרדה גבוהה. הורים עם שקט נפשי גבוה והורים שדיווחו כי קיבלו מידע באיכות גבוהה, היו בעלי סיכויים נמוכים יותר לחרטה מוגברת. לא נמצא קשר בין חרטה מוגברת לנקודת הזמן בו ניתן השאלון (באבחון לאחר ארבעה או 12 חודשים)
חלק קטן ומשמעותי מההורים חווה חרטה מוגברת לאורך השנה הראשונה לטיפול בילדיהם חולי הסרטן. הורים שאינם לבנים נמצאים בסיכון גבוה יותר. תקשורת אפקטיבית עשויה להגן מפני תחושות החרטה.
