בטווח הקצר, דלקת מתמודדת עם זיהומים ומקדמת התחדשות שרירים לאחר פציעה. אך דלקת מתמשכת ממלאת תפקיד במחלות רבות, כולל דלקת מפרקים שגרונית, וגורמת לדלדול השרירים וחולשתם, דבר הקשור לתהליך ההזדקנות. מחקרים רבים מצביעים על כך שפעילות גופנית סדירה יכולה לסייע בהתמודדות עם ההשפעות של דלקת המופיעה בעת ההזדקנות. נמצא ששמירה על כושר ופעילות גופנית מפחיתים את הדלקת הכרונית שמגבירה את הסיכון למחלות רבות הפוגעות באנשים מבוגרים.
ההנחה הרווחת היא שסיבי השריר מפחיתים דלקת באמצעות תאים אחרים ברקמת השריר כמו תאי שומן ותאי חיסון. כדי לבדוק זאת, החוקרים ייצרו במעבדה רקמת שריר אנושית טהורה ללא תאים מסוגים אחרים, שמסוגלת להתכווץ ולתפקד כשריר רגיל.
במחקר שפורסם לאחרונה, החוקרים גידלו את השריר במעבדה במשך שבעה ימים, כדי לדמות דלקת כרונית, כשהוא ספוג באינטרפרון-גמא, מולקולת איתות חיסונית שגורמת לדלקת, דלדול השריר, ולתפקוד לקוי של השריר. כצפוי, סיבי השריר קטנו ונחלשו. לאחר מכן, כדי לדמות פעילות גופנית, המדענים שלחו זרם חשמלי זעיר דרך השריר לאורך זמן. הזרם עורר את צמיחת השריר והתחזקותו.
המדענים הצליחו לאתר את המסלול המולקולרי המדויק האחראי להשפעה זו על דלקת בשרירים. הם הראו כי אינטרפרון-גמא מגרה מסלול זה, ואילו פעילות גופנית מעכבת אותו.
תוצאות המחקר עשויות להשפיע על טיפול בחולים שכן שתי תרופות שאושרו לדלקת מפרקים שגרונית, הנקראות tofacitinib ו-baricitinib פועלות על ידי עיכוב של אותו מסלול דלקתי. מחקר פיילוט שפורסם לאחרונה רומז כי baricitinib עשוי להיות גם טיפול אנטי דלקתי בטוח ויעיל לחולים המאושפזים עם COVID-19.
החוקרים השתמשו בתרופות האלה על השריר שגידלו במעבדה, וגילו שהן חסמו את השפעות האינטרפרון-גמא, ומנעו את הידלדלותו של השריר והחלשותו.
החוקרים מציינים שבנוסף לחקר ההשפעות האנטי-דלקתיות של פעילות גופנית, מודל השריר שגדל במעבדה יכול לסייע לגילוי מנגנונים חדשים של מחלות וטיפולים פוטנציאליים., וגם לבדוק איזו רמה של תרגול שרירים נלחמת בדלקת מבלי לעייף מדי את השריר.
